תופעת הנשירה ופתרונות למניעתה (ה"כוכב" מענדל ראטה)

[המוזיקאי]

אי אאאי אאאאי חסידים חסידים
אני מבין מדוע ר מנדל מצליח כ"כ להכעיס אתכם
כי הוא אומר לכם מה שכולכם חושבים בשקט
כי הוא אומר דברים שאם ליטאי או ספרדי או חילוני היה אומר הייתם יכולים לומר הוא לא מבין הוא מתנגד הוא אנטישמי ולא ההיתם צריכים להתייחס לגופם של דברים וכעת כשאומר מישהו משלכם אתם לא יכולים לדחותו בטענת סרק וזה מפוצץ אותכם עד שהכרזתם עליו מלחמה כאילו הוא יאיר לפיד
נכון הוא קצת צעיר וקצת נאיבי וקצת מדבר מעל הגובה שלו וכו וכו וכו
אבל תצאו רגע מעצמכם ותסתכלו מהצד כמה נוער שוליים יש היום אצל החסידים כמה אייפונים כמה גירושין וכו וכו ותראו שהוא די צודק
ועל זה נאמר קבל את האמת ממי שאמרה

[yehuda]

מבלי להכנס לשאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים או לא - (שכל אחד ישאל את הגדול בישראל שלו), השאלה פשוטה:

אין ספק, שהנוהל הקיים בו נפגשים פעם פעמיים עם המוצעת, הוא פשוט מכיון שכמעט ואין ברירה אחרת. הרעיון להפגש 10-20 פעמים ולדבר שיחות ארוכות, הוא אצלינו החסידים כמעט כמו אחת מהעבירות החמורות. למרות שהליטאים אכן עושים כך. ובהכרח שעושים כן מכיון שאין ברירה, וסומכים על הקב"ה שמזווג זיווגים. השאלה היא האם אנו עושים זאת רק בגלל בטחון גמור (תראה לי בן אדם שיעשה עסקה על כמה אלפי שקלים על סמך היכרות קטנה כ"כ, ועל אחת כמה כמה עסקה לכל החיים? ואולי זה לא ממש הבטחון שלנו). אפשר למצוא פתרונות אחרים לבעיה.

הבעיה העיקרית הוא כמו גם שבחור ישיבה ממוצע לא יודע בכלל מה הוא מחפש. מה זה להתחתן על פי היהדות, למה מתחתנים בעצם? בפרט לאור הבעיה שכבר דוברה באשכול, שבישיבות היום לא מלמדים את הבחורים השקפה, מוסר וחסידות. זו בעיה חמורה ביותר, בפרט לאור מה שרוב או כל גדולי דורינו מודים שאי אפשר לבן אדם להיות יהודי כשר מבלי ללמוד מוסר או חסידות (תלוי כמובן איזה חוג שואלים). נמצא שבחור שניגש לשידוכים לא יודע בעצם מה הוא מחפש. מה הוא אמור בכלל לרצות?

הענין של נישואין על פי התורה, הוא נושא עמוק ורחב ביותר, שאם חבריי ידרשו ארחיב עליו את הדיבור מעט. ועם כל זאת, הוא לא סותר את האהבה שחייבת להיות בנישואין, ואדרבה - הנישואין על פי התורה יכולים להיות רק אם יש אהבה אמיתית. (כי הם משל בעצם, לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל).

ולאור כל זאת צודק מענדל בעיקרון שהמצב בשידוכים היום גרוע.

הפיתרון לענ"ד, הוא מלבד לשנות קודם כל את כל המצב בישיבות שצריך להכניס לבחורים יותר פנימיות והשקפה יהודית, הוא במקום למסור קורס לבחורים לפני הנישואין איך להתחתן, פשוט לפתוח קורסים לבחורים לפני האירוסין, כלומר כשבחור מגיע לגיל שידוכים וכשהשידוכים מתחילים להגיע לשלב רציני, או קודם לכן, להתחיל ללמד אותו מה זה נישואין, ומה הקב"ה רוצה ממנו בעצם.

[שבט מישור]

הוא כותב כ"כ יפה. באמת בחור עם כשרונות נדירים, ויותר עם שאיפות ענקיות...
אבל מה לעשות, שהמציאות טופחת על פניו.
רק לאחרונה ראיתי סקר (עדיין מנסה להיזכר המקור) שנעשה במגזר החרדי והדתי, וממנו עלה שאחוזי המאושרים אצל אלו שנישאו עם 'בת גילו' הוא הרבה יותר גבוה מאותם שנישאו עם 'בחירת לבו' (כמובן שבמקור לא זו ההגדרה. שם דובר בין דתיים וחרדים או משהו דומה. לא זוכר כעת בדיוק הפרטים)... אז מיודענו המשפיע הגדול יודע בדיוק מה שהולך בחצרו של הזולת... וממשיך לקשקש ולהפליג בדמיונותיו. נו נו. נעים לקרוא...

[כבוד הרב]

מבלי להיכנס לוויכוח כמה הוא צודק, רק שאלה:
האם הוא כתב פעם גם טור של אהבה? של לימוד זכות על אחיו בני ישראל? או שרק מקטר ומחרף ומנסה למצוא מה רע?
נראה לי שתורת איזביצא שה"משפיע" דנן חושב שהוא מבין בה, עיקרה היא למצוא את הנקודה הטובה שבכל יהודי ולא ההיפך..
האמת שאני לא קראתי את כל הטורים שלו, כי אין לי זמן לזה, אבל אלה שקראו, אשמח אם יענו לי אם היה פעם שהוא כתב משהו על דברים טובים שיש אצלינו גם כן?

[אנא עבדא]

מבלי להיכנס לוויכוח כמה הוא צודק, רק שאלה:
האם הוא כתב פעם גם טור של אהבה? של לימוד זכות על אחיו בני ישראל? או שרק מקטר ומחרף ומנסה למצוא מה רע?
נראה לי שתורת איזביצא שה"משפיע" דנן חושב שהוא מבין בה, עיקרה היא למצוא את הנקודה הטובה שבכל יהודי ולא ההיפך..
האמת שאני לא קראתי את כל הטורים שלו, כי אין לי זמן לזה, אבל אלה שקראו, אשמח אם יענו לי אם היה פעם שהוא כתב משהו על דברים טובים שיש אצלינו גם כן?

שאלה טובה ונקודה ראויה לציון, כי אכן לפי תורת האיז'ביצער זי"ע היה עליו לראות את הכל בצבע ורוד, להיות שמח ולראות אך ורק את הטוב. לדאבוננו הוא מקטר כל היום בשחור... ובדרבון הכתבים הנחותים של אתרי הזבל שקורצים לו ומוחאים לו כפיים ("הם מתכוונים לטובתו", אמר לי מישהו ולא ידעתי אם או ) הוא משחיר בכל טוריו את פני היהדות החרדית. ונא לא לשכוח שהוא "מחדש את דרך הבעש"ט"...
בינינו. אם זה עושה לו טוב, אז שיערב לו ושימשיך "לתקן" את העולם....

[א יודעלע]

אלה שמביאים הוכחות למנהג שיסודתו בהררי קודש בספרי החסידות וכדו'
הרי רמ"מ כאן בשביל לאתחל את החסידות מחדש,
ממילא מהיום הבלוגים שלו הם ספרי החסידות שיסודתם בהררי קודש...

אי אאאי אאאאי חסידים חסידים
אני מבין מדוע ר מנדל מצליח כ"כ להכעיס אתכם
כי הוא אומר לכם מה שכולכם חושבים בשקט
כי הוא אומר דברים שאם ליטאי או ספרדי או חילוני היה אומר הייתם יכולים לומר הוא לא מבין הוא מתנגד הוא אנטישמי ולא ההיתם צריכים להתייחס לגופם של דברים וכעת כשאומר מישהו משלכם אתם לא יכולים לדחותו בטענת סרק וזה מפוצץ אותכם עד שהכרזתם עליו מלחמה כאילו הוא יאיר לפיד
נכון הוא קצת צעיר וקצת נאיבי וקצת מדבר מעל הגובה שלו וכו וכו וכו
אבל תצאו רגע מעצמכם ותסתכלו מהצד כמה נוער שוליים יש היום אצל החסידים כמה אייפונים כמה גירושין וכו וכו ותראו שהוא די צודק
ועל זה נאמר קבל את האמת ממי שאמרה

איי איי איי הליטאים....
מחזיקים מעצמם עולמות
אם אתה מוכיח לי שחור ע"ג לבן שאחוז הגירושין אצלכם הוא נמוך מאשר אצלינו
או שחיי הנישואין אצלכם טובים מאשר אצלינו
אני כבר מנסה לשנות את השיטה אצלינו.

אבל מה לעשות, שגדולי משכיני ה'שלום בית' טוענים שאין הבדל בין החסידים לליטאים אחרי החתונה!

ממילא נראה שאין כל קשר בין מסכת "אירוסין" למסכת "גיטין"


(עוד מעט יפתחו כאן אשכול חדש בנושא "בינו בוערים בעם- מצב הנישואין בדור הצעיר )

ועכשיו שמעו נא רבותי,
חקרתי את הנושא הזה לעומק,

והסיבה לריבוי הגירושין היא שמטרת הנישואין זה החוויה וההנאה והאהבה.
(ואני יודע שכל יועצי הנישואין עומדים לצעוק עלי)

היום כל מטרת החיים זה רק הנאה, וממילא גם מתחתנים רק בשביל להנות,
ואם לא נהנים- מתגרשים.
(ומה שמפחיד שיועצי הנישואין עוד מגבים על זה ומדברים רק ההנאה שאמורה להיות בקשר הזוגי)

צאו ובידקו במגזר הכללי (חילוני וגויי) שמתחתנים רק לשם אהבה והנאה- מתגרשים תוך זמן קצר, ויש שם 300% גירושין (מתגרשים 3 פעמים בחיים בממוצע)

צאו ובידקו 2-3 דורות אחורה היו הרבה פחות גירושין לא רק כי המצב החברתי לא איפשר זאת אלא בעיקר כי ידעו שאנחנו כאן בעולם בשביל מטרה אחרת מאשר רק הנאות העוה"ז.

ככל שההשקפה הזאת של "הנאה" "חיי זוגיות" "מתחתנים בשביל האהבה" תחדור אלינו יותר- כך יהיו אצלינו יותר גירושין!

מה כן?
לחזור למקור.
מתחתנים בגלל הציווי של 'פרו ורבו'. מתחתנים כדי להקים בית נאמן לד' ולתורתו.
וראו זה פלא- ההשקפה הזו תביא פחות גירושין.
ולא כי כאשר יש מטרה אחרת אפשר לוותר על בעיות קטנות בהנאה, כי הרי יש מטרה אחרת,

אלא כי כאשר יש מטרה משותפת ושני בני הזוג חותרים לאותה מטרה-
זה מקשר ביניהם בדבק הרבה יותר חזק ויותר קל להם להתחבר
ובאמת יש גם פחות תקריות ויש יותר שלום בית

לעומת זאת כאשר המטרה היא רק אני וההנאה שלי- ברור שאין קשר בין שני בני הזוג ונוצרים רק תקריות כל היום.

(דגם המשולש למי שמכיר)

[א יודעלע]

האמת שכתבתי את שכתבתי לפני שקראתי את כל דברי רמ"מ
אלא קראתי רק ברפרוף

ועכשיו שקראתי יותר בעיון
הרי אני רואה שאכן כל מה שכתב זה ההיפך ממה שכתבתי,
כלומר לדעתו מטרת הנישואין זה אהבה,
והוא בז לכל האיחולים שלנו ולכל זה שמטרת הנישואין שלנו היא להקים בית נאמן בישראל ודורות ישרים ומבורכים.
לדידו בחתונות צריך לאחל לבני הזוג שהאהבה שלהם תהיה אמיתית ושלא יפסיקו לאהוב,
ושיצאו ל"הוני מון" וכדו'

וכאן ברצוני להעלות מס' שאלות שאם הריש ישיבה יכול להביא לרמ"מ מה טוב
ואם לאו לפחות ינסו התומכים בו לענות לי:

1. האהבה בין אדם לחוה- כיצד יכלה להתקיים, הרי הקב"ה נתן לאדם "בת גילו" ואמר לו "שיסתדר"? הוא לא נתן לו לבחור?

2. האם באמת הוא חושב שהוא חכם יותר מכל היועצים למיניהם שטוענים שעבודה עצמית מביאה לחיי נישואין טובים יותר? האם ייתכנו חיי נישואין טובים רק על בסיס משיכה ואהבה ללא עבודה עצמית?

3. האם ישנו גרוש אחד שהתגרש מכיוון שלא התחבר ולא נמשך לבת זוגתו, ולאחר מכן מצא אישה שמשכה אותו והוא אהב אותה וחיי הנישואין עלו טוב בגלל המשיכה והאהבה?

[גאליציאנער]

האמת שכתבתי את שכתבתי לפני שקראתי את כל דברי רמ"מ
אלא קראתי רק ברפרוף

ועכשיו שקראתי יותר בעיון
הרי אני רואה שאכן כל מה שכתב זה ההיפך ממה שכתבתי,
כלומר לדעתו מטרת הנישואין זה אהבה,
והוא בז לכל האיחולים שלנו ולכל זה שמטרת הנישואין שלנו היא להקים בית נאמן בישראל ודורות ישרים ומבורכים.
לדידו בחתונות צריך לאחל לבני הזוג שהאהבה שלהם תהיה אמיתית ושלא יפסיקו לאהוב,
ושיצאו ל"הוני מון" וכדו'

וכאן ברצוני להעלות מס' שאלות שאם הריש ישיבה יכול להביא לרמ"מ מה טוב
ואם לאו לפחות ינסו התומכים בו לענות לי:

1. האהבה בין אדם לחוה- כיצד יכלה להתקיים, הרי הקב"ה נתן לאדם "בת גילו" ואמר לו "שיסתדר"? הוא לא נתן לו לבחור?

2. האם באמת הוא חושב שהוא חכם יותר מכל היועצים למיניהם שטוענים שעבודה עצמית מביאה לחיי נישואין טובים יותר? האם ייתכנו חיי נישואין טובים רק על בסיס משיכה ואהבה ללא עבודה עצמית?

3. האם ישנו גרוש אחד שהתגרש מכיוון שלא התחבר ולא נמשך לבת זוגתו, ולאחר מכן מצא אישה שמשכה אותו והוא אהב אותה וחיי הנישואין עלו טוב בגלל המשיכה והאהבה?

שאלה 3 זה בוודאי שאלה רטורית...
אני מקווה שאינך מחכה לתשובה ממנו...
לא על שאלה 3 ולא על שאר השאלות.

[גאליציאנער]

מבלי להכנס לשאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים או לא - (שכל אחד ישאל את הגדול בישראל שלו), השאלה פשוטה:

אין ספק, שהנוהל הקיים בו נפגשים פעם פעמיים עם המוצעת, הוא פשוט מכיון שכמעט ואין ברירה אחרת. הרעיון להפגש 10-20 פעמים ולדבר שיחות ארוכות, הוא אצלינו החסידים כמעט כמו אחת מהעבירות החמורות. למרות שהליטאים אכן עושים כך. ובהכרח שעושים כן מכיון שאין ברירה, וסומכים על הקב"ה שמזווג זיווגים. השאלה היא האם אנו עושים זאת רק בגלל בטחון גמור (תראה לי בן אדם שיעשה עסקה על כמה אלפי שקלים על סמך היכרות קטנה כ"כ, ועל אחת כמה כמה עסקה לכל החיים? ואולי זה לא ממש הבטחון שלנו). אפשר למצוא פתרונות אחרים לבעיה.

הבעיה העיקרית הוא כמו גם שבחור ישיבה ממוצע לא יודע בכלל מה הוא מחפש. מה זה להתחתן על פי היהדות, למה מתחתנים בעצם? בפרט לאור הבעיה שכבר דוברה באשכול, שבישיבות היום לא מלמדים את הבחורים השקפה, מוסר וחסידות. זו בעיה חמורה ביותר, בפרט לאור מה שרוב או כל גדולי דורינו מודים שאי אפשר לבן אדם להיות יהודי כשר מבלי ללמוד מוסר או חסידות (תלוי כמובן איזה חוג שואלים). נמצא שבחור שניגש לשידוכים לא יודע בעצם מה הוא מחפש. מה הוא אמור בכלל לרצות?

הענין של נישואין על פי התורה, הוא נושא עמוק ורחב ביותר, שאם חבריי ידרשו ארחיב עליו את הדיבור מעט. ועם כל זאת, הוא לא סותר את האהבה שחייבת להיות בנישואין, ואדרבה - הנישואין על פי התורה יכולים להיות רק אם יש אהבה אמיתית. (כי הם משל בעצם, לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל).

ולאור כל זאת צודק מענדל בעיקרון שהמצב בשידוכים היום גרוע.

הפיתרון לענ"ד, הוא מלבד לשנות קודם כל את כל המצב בישיבות שצריך להכניס לבחורים יותר פנימיות והשקפה יהודית, הוא במקום למסור קורס לבחורים לפני הנישואין איך להתחתן, פשוט לפתוח קורסים לבחורים לפני האירוסין, כלומר כשבחור מגיע לגיל שידוכים וכשהשידוכים מתחילים להגיע לשלב רציני, או קודם לכן, להתחיל ללמד אותו מה זה נישואין, ומה הקב"ה רוצה ממנו בעצם.

אני חולק עליך בכמה חלקים ממה שכתבת, אציג פה חלק אחד:
מצב השידוכים אצלינו ב"ה הוא טוב מאוד !! חד וחלק !! ב"ה מידי יום מתארסים עשרות ואפילו מאות אנשים ומקימים בית נאמן בישראל [ודלא כמענדל...], נאר וואס, 'גיטס האט נישט קיין שיעור' [ לטוב - אין שיעור וגבול] ולכן יש מקום אולי ואולי להיטיב את הנושא הזה, ואיך ? הדרך היא לא התקפת הדרך הנהוגה לנו, שהרי היא הביאה לנו את התוצאות הכי טובות עד שהגענו לאחוזים קטנטנים בלתי ניראים כלל של גירושין בקהילות הקודש, ואפשר אולי ליצוק לתוך השידוכים יותר תוכן, ולתת לבחור להבין יותר לקראת מה הוא הולך ומהו המטרה האמיתית בנישואין, ו... המטרה היא לא אהבה. המטרה היא לבנות בית נאמן בישראל, להמשיך את שושלת בית ישראל, הן ע"י מצוות פו"ר, והן ע"י עצם הקמת בית נאמן בישראל, שזהו גם כשלעצמו מטרה קדושה ונעלית - שיהיה עוד מקום להשראת השכינה, ואיני רוצה להתחיל להביא לפה מקורות וכו'...

אשמח מאוד אם תרחיב על דעתך בעניין הנישואין ומטרת הנישואין [אם לזה היה כוונתך שתוכל להרחיב], תודה רבה.

עניתי תשובה זו על הודעתך, מכיוון שאני לא רוצה לענות תשובה זאת על עצם דברי מענדל, הוא לא שווה תשובה זאת, בשבילו יש תשובה אחרת, לכל אחד יש את הסגנון שלו...

[גאליציאנער]

אי אאאי אאאאי חסידים חסידים
אני מבין מדוע ר מנדל מצליח כ"כ להכעיס אתכם
כי הוא אומר לכם מה שכולכם חושבים בשקט
כי הוא אומר דברים שאם ליטאי או ספרדי או חילוני היה אומר הייתם יכולים לומר הוא לא מבין הוא מתנגד הוא אנטישמי ולא היתם צריכים להתייחס לגופם של דברים וכעת כשאומר מישהו משלכם אתם לא יכולים לדחותו בטענת סרק וזה מפוצץ אותכם עד שהכרזתם עליו מלחמה כאילו הוא יאיר לפיד
נכון הוא קצת צעיר וקצת נאיבי וקצת מדבר מעל הגובה שלו וכו וכו וכו
אבל תצאו רגע מעצמכם ותסתכלו מהצד כמה נוער שוליים יש היום אצל החסידים כמה אייפונים כמה גירושין וכו וכו ותראו שהוא די צודק
ועל זה נאמר קבל את האמת ממי שאמרה

אתה רוצה תשובה ??
ב א מ ת ?

כל שורה שלך לא נכונה, ואם אתה רוצה אני אסביר לך, רק אם תבקש, כי כולם פה מבינים מעצמם את הטיפשות שבדבריך, אוקיי ??

[גאליציאנער]

ולגופו של תשובה למענדל:
מענדל, אתה מכיר טוב את הפתגם ש"סנדלר הולך עם נעליים קרועות", ה"ה כאן.
אתה מדבר כאילו אתה הכי מוצלח בחיים ואתה מלמד לכולם את ההצלחות שלך, איזה איחולים לאחל, לאיזה שאיפות להגיע, אבל אתה לא מספר לכולם לאיפה הגעת עם האהבה שלך... איזה סיפור הצלחה אתה בחיים האישיים שלך.
אז תיקח את המימרה שחז"ל אמרו: "קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים", כשהנישואין שלך יעלו יפה ותהיה סיפור הצלחה לכולם ודוגמא לכל, אז תתחיל לפרסם את זה ולהמליץ על זה כדרך הישרה שיבור לו האדם, אבל בינתיים, אתה יודע יותר טוב מאיתי ואיתנו כמה זה לא הצליח, אז בבקשה, בנושא הזה אל תיגע....

=============
מה קרה שהוא עזב את הישיבות, הוא גמר לתקן שמה את מה שהוא צריך או שהוא מצא עוד דבר שהוא צריך לתקן ואח"כ הוא חוזר לישיבות ??

[יוסי גרין]

הערה: כל אחד שרוצה להגיב בעניין שיבדוק קודם אם איזה משקפיים הוא מסתכל תורניות או לא וכו'

ובכלל למוזיקאי לא צריך להסביר בכלל, הוא קצת כאוב ומנסה להבליט ולנחם את עצמו ואת עדתו שהנה גם אצל החסידים יש כבר, מה שיש אצלנו כבר שנים ובאיכות ובכמות יותר גדולה...

ונראה לי שכל כמה ש'מענדל' יכתוב את בלוגיו הרהוריו רעיונותיו, יותר יכירו ויראו מה כל המטרה והרצון שלו, ומה הם הרהורי לבו.
למי שלא מבין ע''ע הטור האחרון שלו....

לכן יש צורך להביא את כל הגיונותיו מידי שבת בשבתו. (ונעלה יותר מהר מה הקושי שלו ומה כואב לו בדיוק ונדע לאיזה פסיכ... להפנותו)....

[חוסיד]

לדעתי הוא חצה כאן קו אדום!

הככל הגוים בית ישראל?

[גאליציאנער]

לדעתי הוא חצה כאן קו אדום!

הככל הגוים בית ישראל?

קו אדום הוא חצה כבר ממזמן...

להחזיק דף בפייסבוק זה לא חציית קו אדום ??

[חוסיד]

האם הוא המריד פעם מישהו שיפתח דף בפייסבוק?

מה שהוא עושה בחייו הפרטיים זה דבר אחד.
ומה שהוא קורא לאחרים לעשות זה דבר שני.

[גאליציאנער]

האם הוא המריד פעם מישהו שיפתח דף בפייסבוק?

מה שהוא עושה בחייו הפרטיים זה דבר אחד.
ומה שהוא קורא לאחרים לעשות זה דבר שני.

אני לא אתווכח איתך למרות שאני חולק עליך, אי אפשר לרצות לתקן את כלל ישראל אם אחד מהכללים הבסיסיים אינך שומר עליהם...

אבל בוא נאמר שכאן הוא חצה קו אדום בחייו הפרטיים וכאן הוא חצה קו אדום בקריאות הציבוריות שלו...

מתאים לך ??

[א יודעלע]

רבים כבר מתריעים זה זמן רב שכל הלך רוחו הוא לבוז ולצאת נגד כל הקדוש והיקר לנו.

ברצוני להעלות נקודה נוספת אשר מפריעה לי מאוד בכל ה'מהלך' שלו, והיא להאשים את הדת את ה'חסידות' בכל בעיה בחיים.

מי שהתבונן פעם בוודאי ראה ש(כמעט) כל הבעיות בחיים אינן קשורות לדת!
החל מבעיות פרנסה, בריאות, זש"ק וכדומה,
וגם בעיות נפשיות, בעיות חברתית, בעיות אישיות של אדם עם עצמו, בעיות שכל אחד בעולם חווה עם הוריו ומוריו, בעיות בשלום בית בנישואין ואפילו בעיות של מימוש עצמי או בעיות בגיל ההתבגרות,
הכל הכל כלל לא קשור לדת!

את כל הבעיות כולם תמצאו גם אצל גויים, גם אצל חילונים, גם אצל דתיים, וגם אצל חרדים.

כלומר הדת איננה בעיה.

(אם כן ההיפך, הדת היהודית עוזרת לעיתים קרובות להתמודד עם בעיות בצורה נכונה)


והנה רמ"מ לוקח כל מיני קשיים שכל אדם חווה, ושייכים לכל אחד , כמו בעיות של מימוש עצמי, בעיות בשלום בית וכדומה,
וזורק את האשמה על ה'חסידות', כאילו בה האשמה.

אני רואה בזה ניצול ציני.

מה דעתכם?

[גאליציאנער]

אני מסכים עם דבריך.
נאמרו בטוב טעם ודעת...

רק שאפשר להוסיף שהבעיות שהוא מעלה הם בעיות אישיות שלו...
לא תראו אותו כותב בלוג על הקשיים של בחור בישיבה קטנה עם לימוד כל המפרשים והבנה של רשב"א מוקשה בב"ק, פשוט כי זה לא בעיה שעברה עליו, הוא לא הצליח בישיבה אז הוא כותב על זה בלוג, לא הצליח בנישואיו אז הוא כותב על זה בלוג, בימים הקרובים נראה איזה עוד בעיות יש לו....

[הכתב והמכתב]

כשקראתי אתמול את דבריו. חרדתי. למה. הרב מענדל נוגע כפעם בפעם נקודה שבבסיסה יש בה חלק הטעון תיקון. מבליט ומעצים אותה עד שהיא הופכת לבעיה גדולה שכל אחד מתמודד איתה. ואז מפיל את האשמה על החינוך החרדי.

התוצאה היא. שברוב דבריו אינו צודק, על אף שהוא מתחיל מנקודה קרובה לאמת ויש להציע הצעות לפתרונה.

כתוצאה מזה, במקום להעלות את השיח (כמעט בטוחני שהתגובות פה מגיעות למראה עיניו), על תיקון דברים הראוים תיקון, אזי בלשונו הוא גורם לההיפך. כולם יוצאים נגדו ובצדק, כי הוא נתפס כמתריס וכקורא תיגר. ואולי הוא באמת כזה. אך הוא חוטא למטרה שלשמה הוא מעלה את הנושאים הללו.

לכן הייתי מציע לו לתת מאמריו לבדיקה ועריכה לפני הפרסום - זה יועיל לו הרבה.

ולמגיבים כאן אציע להתעלם מהמאמר ולהביע דעתם על הנקודה הראשונית עליה הוא עומד במאמרו, לא בסגנון של האם הדרך של השידוכים ראויה או לא, אלא בסגנון של האם יש מקום מקום ומה אפשר לעשות לשיפור חיי הנישואים.

[yehuda]

מבלי להכנס לשאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים או לא - (שכל אחד ישאל את הגדול בישראל שלו), השאלה פשוטה:

אין ספק, שהנוהל הקיים בו נפגשים פעם פעמיים עם המוצעת, הוא פשוט מכיון שכמעט ואין ברירה אחרת. הרעיון להפגש 10-20 פעמים ולדבר שיחות ארוכות, הוא אצלינו החסידים כמעט כמו אחת מהעבירות החמורות. למרות שהליטאים אכן עושים כך. ובהכרח שעושים כן מכיון שאין ברירה, וסומכים על הקב"ה שמזווג זיווגים. השאלה היא האם אנו עושים זאת רק בגלל בטחון גמור (תראה לי בן אדם שיעשה עסקה על כמה אלפי שקלים על סמך היכרות קטנה כ"כ, ועל אחת כמה כמה עסקה לכל החיים? ואולי זה לא ממש הבטחון שלנו). אפשר למצוא פתרונות אחרים לבעיה.

הבעיה העיקרית הוא כמו גם שבחור ישיבה ממוצע לא יודע בכלל מה הוא מחפש. מה זה להתחתן על פי היהדות, למה מתחתנים בעצם? בפרט לאור הבעיה שכבר דוברה באשכול, שבישיבות היום לא מלמדים את הבחורים השקפה, מוסר וחסידות. זו בעיה חמורה ביותר, בפרט לאור מה שרוב או כל גדולי דורינו מודים שאי אפשר לבן אדם להיות יהודי כשר מבלי ללמוד מוסר או חסידות (תלוי כמובן איזה חוג שואלים). נמצא שבחור שניגש לשידוכים לא יודע בעצם מה הוא מחפש. מה הוא אמור בכלל לרצות?

הענין של נישואין על פי התורה, הוא נושא עמוק ורחב ביותר, שאם חבריי ידרשו ארחיב עליו את הדיבור מעט. ועם כל זאת, הוא לא סותר את האהבה שחייבת להיות בנישואין, ואדרבה - הנישואין על פי התורה יכולים להיות רק אם יש אהבה אמיתית. (כי הם משל בעצם, לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל).

ולאור כל זאת צודק מענדל בעיקרון שהמצב בשידוכים היום גרוע.

הפיתרון לענ"ד, הוא מלבד לשנות קודם כל את כל המצב בישיבות שצריך להכניס לבחורים יותר פנימיות והשקפה יהודית, הוא במקום למסור קורס לבחורים לפני הנישואין איך להתחתן, פשוט לפתוח קורסים לבחורים לפני האירוסין, כלומר כשבחור מגיע לגיל שידוכים וכשהשידוכים מתחילים להגיע לשלב רציני, או קודם לכן, להתחיל ללמד אותו מה זה נישואין, ומה הקב"ה רוצה ממנו בעצם.

אני חולק עליך בכמה חלקים ממה שכתבת, אציג פה חלק אחד:
מצב השידוכים אצלינו ב"ה הוא טוב מאוד !! חד וחלק !! ב"ה מידי יום מתארסים עשרות ואפילו מאות אנשים ומקימים בית נאמן בישראל [ודלא כמענדל...], נאר וואס, 'גיטס האט נישט קיין שיעור' [ לטוב - אין שיעור וגבול] ולכן יש מקום אולי ואולי להיטיב את הנושא הזה, ואיך ? הדרך היא לא התקפת הדרך הנהוגה לנו, שהרי היא הביאה לנו את התוצאות הכי טובות עד שהגענו לאחוזים קטנטנים בלתי ניראים כלל של גירושין בקהילות הקודש, ואפשר אולי ליצוק לתוך השידוכים יותר תוכן, ולתת לבחור להבין יותר לקראת מה הוא הולך ומהו המטרה האמיתית בנישואין, ו... המטרה היא לא אהבה. המטרה היא לבנות בית נאמן בישראל, להמשיך את שושלת בית ישראל, הן ע"י מצוות פו"ר, והן ע"י עצם הקמת בית נאמן בישראל, שזהו גם כשלעצמו מטרה קדושה ונעלית - שיהיה עוד מקום להשראת השכינה, ואיני רוצה להתחיל להביא לפה מקורות וכו'...

אשמח מאוד אם תרחיב על דעתך בעניין הנישואין ומטרת הנישואין [אם לזה היה כוונתך שתוכל להרחיב], תודה רבה.

עניתי תשובה זו על הודעתך, מכיוון שאני לא רוצה לענות תשובה זאת על עצם דברי מענדל, הוא לא שווה תשובה זאת, בשבילו יש תשובה אחרת, לכל אחד יש את הסגנון שלו...

הנישואין צריכים להיות כמובן כדי להקים בית נאמן בישראל, ולא בגלל שאנחנו מחפשים אהבה כי בא לנו. שה' ישמור מי שמתחתן רק כי הוא מחפש אהבה. מה שאני אומר הוא שכדי להקים בית נאמן בישראל, צריך אהבה. והאהבה הזאת היא לא האמצעי אלא במובן מסויים גם המטרה. הקב"ה אומר ש"לא טוב היות האדם לבדו", לא רק במובן גשמי אלא גם במובן רוחני. כלומר הקב"ה רוצה שבני זוג לא רק יגורו יחדיו במטרה לקיים את מצוות פרו ורבו, אלא הוא רוצה שהם יתחברו יחדיו נפשית באהבה.

אבל - וכאן מגיע האבל הגדול. החילוק האין סופי בין האהבה הנדרשת בחיי זוג יהודיים ל"אהבה" במרכאות שנחשבת אצל הגוים אהבה (ולא היא - אין כאן אהבה אלא תאוה חייתית). האהבה בין יהודים היא בעצם קשר נפשי של שני בני אדם, שיש להם מטרה משותפת, והיא להקים בית נאמן לה' ולתורתו. זו היא בעצם אהבה של שנים שיש להם שלישי המקשר אותם, היא ה"שכינה ביניהם". אהבה של שניים, שרוצים בעצם דבר אחד שהוא מאחד אותם - להקים בית לשכינה הקדושה. אבל מדובר באהבה אמיתית, שתיתכן רק אם בני הזוג באמת יהודים כשרים, שהקשר שלהם לעבודת השם הוא קשר עמוק, בני זוג שיש להם קשר להקב"ה, וממילא כשיש להם מטרה משותפת זאת - היא גורמת להם באמת אהבה אמיתית.

בעומק יותר אוסיף על קצה המזלג - כי בתורת הקבלה מבואר כי ישנו חלק בעבודת ה' המיוחד בעיקר לגברים (היא עבודת הרגשות שהם ששת המידות וקישורם לשכל האלוקי), וישנו חלק בעבודת ה' שמיוחד בעיקר לנשים (היא עבודת המלכות שהיא עבודת ה' בעניני גשמיות), אלא שכל אחד זקוק לשני כדי להשלים את עבודתו בשלימות. גם לגבר יש בנפש חלק המיוחד לעבודת המלכות (שהיא גילוי המידות האלוקיות שבנפש בדיבור ובמעשה), וגם האשה זקוקה לחלק הגברי (היא קישור הרגשות לשכל), וזו היא באמת המטרה של הנישואין לחבר בין שני עולמות אלו, ועל ידי זה לגלות את השכינה בעולם. מדובר בדברים קצת עמוקים שאפשר להרחיב בהם, אם מישהו מרגיש שזה מדבר אליו.

[יהודי חושב]

״בעומק יותר אוסיף על קצה המזלג - כי בתורת הקבלה מבואר כי ישנו חלק בעבודת ה' המיוחד בעיקר לגברים (היא עבודת הרגשות שהם ששת המידות וקישורם לשכל האלוקי), וישנו חלק בעבודת ה' שמיוחד בעיקר לנשים (היא עבודת המלכות שהיא עבודת ה' בעניני גשמיות), אלא שכל אחד זקוק לשני כדי להשלים את עבודתו בשלימות. גם לגבר יש בנפש חלק המיוחד לעבודת המלכות (שהיא גילוי המידות האלוקיות שבנפש בדיבור ובמעשה), וגם האשה זקוקה לחלק הגברי (היא קישור הרגשות לשכל), וזו היא באמת המטרה של הנישואין לחבר בין שני עולמות אלו, ועל ידי זה לגלות את השכינה בעולם. מדובר בדברים קצת עמוקים שאפשר להרחיב בהם, אם מישהו מרגיש שזה מדבר אליו.״


אשמח להרחבה, תזכה למצוות.

[yehuda]

ארחיב עוד קצת: יש בעולמות העליונים עולמות רבים שכל אחד מהם הוא שורש לעולם אחד שכולם הם שורש העולם התחתון בסדר ההשתלשלות. מתוכם יש שני עולמות נשגבים שהם שורש העולמות התחתונים: באחד הקב"ה מתגלה על ידי השכל והמידות שבנפש האלוקית, דהיינו חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, שהם השכל והרגש האלוקי המונח בתורה ומצוות, ובשני הקב"ה מתגלה על ידי ספירת המלכות שענינה שהקב"ה רוצה שמלכותו תתפשט בעולמות התחתונים גם באופן החיצוני, כענינו של מלך שמלכותו מתפשטת דווקא על ידי שגם המקומות המרוחקים ממנו לכאורה מכירים במלכותו. וזה החלק השני של תורה ומצוות, שהוא החלק המעשי.

הקב"ה רוצה שנחבר בין שני עולמות אלו, דהיינו שהשכל והרגש לא ישאר באופן מופשט ושכלי בלבד אלא יבוא לידי גילוי בעולם הזה, וגם העולם השני שהוא עולם המלכות יהיה מחובר לעולם הראשון על ידי שהשכל והמידות האלוקיות יבואו לידי גילוי גם בחיי היום יום ובענינים שנראים לכאורה גשמיים וחיצוניים ורחוקים מאלקות. בחיי הנישואין של הבעל - שמטבעו ומהותו שייך יותר לעבודה הראשונה שהיא לימוד התורה וקיום המצוות מתוך שכל ואמונה עמוקה, והאשה שמטבעה ומהותה שייכת לעבודה השניה של חיי היום יום והאמונה הפשוטה, בחיבור זה ובחיי נישואין אלו אנו מחברים את שני העולמות זה לזה, שזהו רצון הקב"ה.

ויש בזה עוד להאריך ואין זמני עימי כעת, ואם יהיו עוד שיבקשו נאריך בזה עוד קצת.

[יהודי חושב]

יש״כ גדול!
למדתי עוד משהו...

[שש משזר]

כדי שלא יאמרו מדשתק ש"מ דניחא ליה ושתיקה כהודאה דמיא, אומר רק ששתיקתי בגדר שתיקה דרגזנותא.

ר' מענדל, אתה צודק בכל דבריך, לדאבונינו. אולי הלשון שלך גורם לאנשים להזיע, אבל לפחות ישמעו דברים אלו אשר עד כה נשארו מתחת לאדמה.

ולא, אין לי הזמן, הכח, ואפילו הרצון להסביר באריכות מדוע הוא צודק.

[יהודי חושב]

כדי שלא יאמרו מדשתק ש"מ דניחא ליה ושתיקה כהודאה דמיא, אומר רק ששתיקתי בגדר שתיקה דרגזנותא.

ר' מענדל, אתה צודק בכל דבריך, לדאבונינו. אולי הלשון שלך גורם לאנשים להזיע, אבל לפחות ישמעו דברים אלו אשר עד כה נשארו מתחת לאדמה.

ולא, אין לי הזמן, הכח, ואפילו הרצון להסביר באריכות מדוע הוא צודק.

לא שהינך זקוק לאישור שלי, אבל נראה לי שאני מסכים איתך...

ואגב, עשיתי פרסום למאמר שלך באשכול הסמוך אצל כמה מתעסקים בקודש עם נוער חסידי, הוא עשה פלאים!
יש״כ גדול, המאמץ שלך היה שווה.

[שש משזר]

אה, תודה רבה. הודעתך מחיה נפשות.

לפחות אדע שלא כתבתי סתם, אלא הועלתי לשפר הגישה למען עתיד הדור הבא.

[יהודי חושב]

אה, תודה רבה. הודעתך מחיה נפשות.

לפחות אדע שלא כתבתי סתם, אלא הועלתי לשפר הגישה למען עתיד הדור הבא.

המאמר הודפס מספר פעמים וחולק בין אנשי צוות, היו דיונים סביבו, רובם הסכימו עם הכל, השאר הסכימו עם הרוב.
שורה תחתונה המסקנה הייתה שיש צורך להתעורר וליצור שינוי מיידית.
על ר׳ מענדל לא היה להם דעה היות והם לא שמעו אודותיו, בכל זאת ציבור שאין לו כלל גישה לאינטרנט ולמודרניזציה כלשהי...
אז אומר לך שוב תודה רבה, ואם יש לך עוד מה להגיד ולחדש לנו מובן שנשמח לקרוא.
גיט שבת!

[שבט מישור]

דנתי היום עם חבר (40 פלוס), ג"כ איזה 'כוכב' די ידוע שכבר עבר 'גרשיים' ועוד הרבה קשיים ובעיות אישיות, בקשקושו האחרון של ר' מענדל מיודענו.
הלה צחק ולעג: הוא עדיין לא יודע מה זה נישואין ובטח שלא אהבה. אני כבר נישאתי פעמיים 'עם בחירת לבי'... והפעם אני מחפש שידוך 'עם בת גילי'! כי מנסיון אני יכול להעיד ש'אהבה' היא כמו פרחי שושנים וורדים ססגוניים... אבל היא כמשה ונובלת בסוף... וד"ל.
עכ"ל של אותו בעל נסיון, וכל מילה מיותרת.

[אבן הפינה]

מדברי כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א במעמד יסוד "דורותינו ר"ח כסלו תשע"ז :
"ב"ה השידוכים אצלנו הם לא מתוך אהבה, אהבה זה כמו פרי אם זה עומד הרבה זמן זה נובל, אצלנו מתחתנים כדי לקיים את מצוות הבורא פרו ורבו, ע"כ צריכים לחשוב כל הזמו מה אני יכול לתת ולא מה אני יכול לקבל וכו' וכו' "
בהתחלה לא הבנתי למה מר"ש מדבר ככה, אבל כעת שיש מכתבים ובלוגים עם כל מיני כותבים למיניהם הקדים הקב"ה רפואה למכה והראה מה היא ההשקפה האמיתית בענין זה.
ודי למבין .....

[המשוטט]

כעת בשידור חי אצל טוקר

[המשוטט]

מישהו יכול להשיג לי בבקשה את המילים של מנחה בעברית.

[גאליציאנער]

מבלי להכנס לשאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים או לא - (שכל אחד ישאל את הגדול בישראל שלו), השאלה פשוטה:

אין ספק, שהנוהל הקיים בו נפגשים פעם פעמיים עם המוצעת, הוא פשוט מכיון שכמעט ואין ברירה אחרת. הרעיון להפגש 10-20 פעמים ולדבר שיחות ארוכות, הוא אצלינו החסידים כמעט כמו אחת מהעבירות החמורות. למרות שהליטאים אכן עושים כך. ובהכרח שעושים כן מכיון שאין ברירה, וסומכים על הקב"ה שמזווג זיווגים. השאלה היא האם אנו עושים זאת רק בגלל בטחון גמור (תראה לי בן אדם שיעשה עסקה על כמה אלפי שקלים על סמך היכרות קטנה כ"כ, ועל אחת כמה כמה עסקה לכל החיים? ואולי זה לא ממש הבטחון שלנו). אפשר למצוא פתרונות אחרים לבעיה.

הבעיה העיקרית הוא כמו גם שבחור ישיבה ממוצע לא יודע בכלל מה הוא מחפש. מה זה להתחתן על פי היהדות, למה מתחתנים בעצם? בפרט לאור הבעיה שכבר דוברה באשכול, שבישיבות היום לא מלמדים את הבחורים השקפה, מוסר וחסידות. זו בעיה חמורה ביותר, בפרט לאור מה שרוב או כל גדולי דורינו מודים שאי אפשר לבן אדם להיות יהודי כשר מבלי ללמוד מוסר או חסידות (תלוי כמובן איזה חוג שואלים). נמצא שבחור שניגש לשידוכים לא יודע בעצם מה הוא מחפש. מה הוא אמור בכלל לרצות?

הענין של נישואין על פי התורה, הוא נושא עמוק ורחב ביותר, שאם חבריי ידרשו ארחיב עליו את הדיבור מעט. ועם כל זאת, הוא לא סותר את האהבה שחייבת להיות בנישואין, ואדרבה - הנישואין על פי התורה יכולים להיות רק אם יש אהבה אמיתית. (כי הם משל בעצם, לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל).

ולאור כל זאת צודק מענדל בעיקרון שהמצב בשידוכים היום גרוע.

הפיתרון לענ"ד, הוא מלבד לשנות קודם כל את כל המצב בישיבות שצריך להכניס לבחורים יותר פנימיות והשקפה יהודית, הוא במקום למסור קורס לבחורים לפני הנישואין איך להתחתן, פשוט לפתוח קורסים לבחורים לפני האירוסין, כלומר כשבחור מגיע לגיל שידוכים וכשהשידוכים מתחילים להגיע לשלב רציני, או קודם לכן, להתחיל ללמד אותו מה זה נישואין, ומה הקב"ה רוצה ממנו בעצם.

אני חולק עליך בכמה חלקים ממה שכתבת, אציג פה חלק אחד:
מצב השידוכים אצלינו ב"ה הוא טוב מאוד !! חד וחלק !! ב"ה מידי יום מתארסים עשרות ואפילו מאות אנשים ומקימים בית נאמן בישראל [ודלא כמענדל...], נאר וואס, 'גיטס האט נישט קיין שיעור' [ לטוב - אין שיעור וגבול] ולכן יש מקום אולי ואולי להיטיב את הנושא הזה, ואיך ? הדרך היא לא התקפת הדרך הנהוגה לנו, שהרי היא הביאה לנו את התוצאות הכי טובות עד שהגענו לאחוזים קטנטנים בלתי ניראים כלל של גירושין בקהילות הקודש, ואפשר אולי ליצוק לתוך השידוכים יותר תוכן, ולתת לבחור להבין יותר לקראת מה הוא הולך ומהו המטרה האמיתית בנישואין, ו... המטרה היא לא אהבה. המטרה היא לבנות בית נאמן בישראל, להמשיך את שושלת בית ישראל, הן ע"י מצוות פו"ר, והן ע"י עצם הקמת בית נאמן בישראל, שזהו גם כשלעצמו מטרה קדושה ונעלית - שיהיה עוד מקום להשראת השכינה, ואיני רוצה להתחיל להביא לפה מקורות וכו'...

אשמח מאוד אם תרחיב על דעתך בעניין הנישואין ומטרת הנישואין [אם לזה היה כוונתך שתוכל להרחיב], תודה רבה.

עניתי תשובה זו על הודעתך, מכיוון שאני לא רוצה לענות תשובה זאת על עצם דברי מענדל, הוא לא שווה תשובה זאת, בשבילו יש תשובה אחרת, לכל אחד יש את הסגנון שלו...

הנישואין צריכים להיות כמובן כדי להקים בית נאמן בישראל, ולא בגלל שאנחנו מחפשים אהבה כי בא לנו. שה' ישמור מי שמתחתן רק כי הוא מחפש אהבה. מה שאני אומר הוא שכדי להקים בית נאמן בישראל, צריך אהבה. והאהבה הזאת היא לא האמצעי אלא במובן מסויים גם המטרה. הקב"ה אומר ש"לא טוב היות האדם לבדו", לא רק במובן גשמי אלא גם במובן רוחני. כלומר הקב"ה רוצה שבני זוג לא רק יגורו יחדיו במטרה לקיים את מצוות פרו ורבו, אלא הוא רוצה שהם יתחברו יחדיו נפשית באהבה.

אבל - וכאן מגיע האבל הגדול. החילוק האין סופי בין האהבה הנדרשת בחיי זוג יהודיים ל"אהבה" במרכאות שנחשבת אצל הגוים אהבה (ולא היא - אין כאן אהבה אלא תאוה חייתית). האהבה בין יהודים היא בעצם קשר נפשי של שני בני אדם, שיש להם מטרה משותפת, והיא להקים בית נאמן לה' ולתורתו. זו היא בעצם אהבה של שנים שיש להם שלישי המקשר אותם, היא ה"שכינה ביניהם". אהבה של שניים, שרוצים בעצם דבר אחד שהוא מאחד אותם - להקים בית לשכינה הקדושה. אבל מדובר באהבה אמיתית, שתיתכן רק אם בני הזוג באמת יהודים כשרים, שהקשר שלהם לעבודת השם הוא קשר עמוק, בני זוג שיש להם קשר להקב"ה, וממילא כשיש להם מטרה משותפת זאת - היא גורמת להם באמת אהבה אמיתית.

בעומק יותר אוסיף על קצה המזלג - כי בתורת הקבלה מבואר כי ישנו חלק בעבודת ה' המיוחד בעיקר לגברים (היא עבודת הרגשות שהם ששת המידות וקישורם לשכל האלוקי), וישנו חלק בעבודת ה' שמיוחד בעיקר לנשים (היא עבודת המלכות שהיא עבודת ה' בעניני גשמיות), אלא שכל אחד זקוק לשני כדי להשלים את עבודתו בשלימות. גם לגבר יש בנפש חלק המיוחד לעבודת המלכות (שהיא גילוי המידות האלוקיות שבנפש בדיבור ובמעשה), וגם האשה זקוקה לחלק הגברי (היא קישור הרגשות לשכל), וזו היא באמת המטרה של הנישואין לחבר בין שני עולמות אלו, ועל ידי זה לגלות את השכינה בעולם. מדובר בדברים קצת עמוקים שאפשר להרחיב בהם, אם מישהו מרגיש שזה מדבר אליו.

יפה ענית וייש"כ.
רק ש...
אתה יכול להגיד לי איזה חלק מזה לא מתוקן ?? מה כיום לא מתוקן שצריך לעשות שינוי [כלשונו של ...] ?? אתה רוצה שיגידו לחתנים את מה שכתבת פה ?? ניחא, כיום ב"ה ישנם מדריכים והם אומרים את רוב הדברים שאמרת פה, אחד בנוסח זה, אחד בנוסח אחר, אבל אומרים זאת ומסבירים זאת.
ושאלת השאלות: אתה רואה איזה קשר בין דבריך לדברי מענדל ??
לפי הבנתי הוא דיבר על משהו אחר, משהו הרבה יותר חומרי, הוא רצה להוריד את המצווה הקדושה "מצוות נישואין" שמסתעף מזה כמה וכמה מצוות ואכמ"ל לגשם את זה ולקשור את זה לאהבה ולתאוות.

[גאליציאנער]

מדברי כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א במעמד יסוד "דורותינו ר"ח כסלו תשע"ז :
"ב"ה השידוכים אצלנו הם לא מתוך אהבה, אהבה זה כמו פרי אם זה עומד הרבה זמן זה נובל, אצלנו מתחתנים כדי לקיים את מצוות הבורא פרו ורבו, ע"כ צריכים לחשוב כל הזמו מה אני יכול לתת ולא מה אני יכול לקבל וכו' וכו' "
בהתחלה לא הבנתי למה מר"ש מדבר ככה, אבל כעת שיש מכתבים ובלוגים עם כל מיני כותבים למיניהם הקדים הקב"ה רפואה למכה והראה מה היא ההשקפה האמיתית בענין זה.
ודי למבין .....

זהו התשובה הכי טובה שיש לדברי מענדל.
יישר כח !!

[יוסי גרין]

לכל העיוורים - לפקוח עיניים על מענדל, המטרה הסופית שלו... - כל מאמריו והגיגיו לא נאמרו אלא כדי לפרוק עול החכמים וגדולי התורה ואז יהיה ביד כל חרד להתיר עריות ולא יוכיחום שום אדם... (ע"פ יד רמה על מס' סנהדרין סג: אמר רב יהודה יודעין היו ישראל שבאותו הדור שאין בע"ז ממש ולמה עבדוה מפני שתקפן יצרן על העריות, לפיכך עבדוה כדי לפרוק עול המצות מעל צוארם להתיר עריות בפרהסיא ולא יוכיחום שום אדם)......................

[yehuda]

מבלי להכנס לשאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים או לא - (שכל אחד ישאל את הגדול בישראל שלו), השאלה פשוטה:

אין ספק, שהנוהל הקיים בו נפגשים פעם פעמיים עם המוצעת, הוא פשוט מכיון שכמעט ואין ברירה אחרת. הרעיון להפגש 10-20 פעמים ולדבר שיחות ארוכות, הוא אצלינו החסידים כמעט כמו אחת מהעבירות החמורות. למרות שהליטאים אכן עושים כך. ובהכרח שעושים כן מכיון שאין ברירה, וסומכים על הקב"ה שמזווג זיווגים. השאלה היא האם אנו עושים זאת רק בגלל בטחון גמור (תראה לי בן אדם שיעשה עסקה על כמה אלפי שקלים על סמך היכרות קטנה כ"כ, ועל אחת כמה כמה עסקה לכל החיים? ואולי זה לא ממש הבטחון שלנו). אפשר למצוא פתרונות אחרים לבעיה.

הבעיה העיקרית הוא כמו גם שבחור ישיבה ממוצע לא יודע בכלל מה הוא מחפש. מה זה להתחתן על פי היהדות, למה מתחתנים בעצם? בפרט לאור הבעיה שכבר דוברה באשכול, שבישיבות היום לא מלמדים את הבחורים השקפה, מוסר וחסידות. זו בעיה חמורה ביותר, בפרט לאור מה שרוב או כל גדולי דורינו מודים שאי אפשר לבן אדם להיות יהודי כשר מבלי ללמוד מוסר או חסידות (תלוי כמובן איזה חוג שואלים). נמצא שבחור שניגש לשידוכים לא יודע בעצם מה הוא מחפש. מה הוא אמור בכלל לרצות?

הענין של נישואין על פי התורה, הוא נושא עמוק ורחב ביותר, שאם חבריי ידרשו ארחיב עליו את הדיבור מעט. ועם כל זאת, הוא לא סותר את האהבה שחייבת להיות בנישואין, ואדרבה - הנישואין על פי התורה יכולים להיות רק אם יש אהבה אמיתית. (כי הם משל בעצם, לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל).

ולאור כל זאת צודק מענדל בעיקרון שהמצב בשידוכים היום גרוע.

הפיתרון לענ"ד, הוא מלבד לשנות קודם כל את כל המצב בישיבות שצריך להכניס לבחורים יותר פנימיות והשקפה יהודית, הוא במקום למסור קורס לבחורים לפני הנישואין איך להתחתן, פשוט לפתוח קורסים לבחורים לפני האירוסין, כלומר כשבחור מגיע לגיל שידוכים וכשהשידוכים מתחילים להגיע לשלב רציני, או קודם לכן, להתחיל ללמד אותו מה זה נישואין, ומה הקב"ה רוצה ממנו בעצם.

אני חולק עליך בכמה חלקים ממה שכתבת, אציג פה חלק אחד:
מצב השידוכים אצלינו ב"ה הוא טוב מאוד !! חד וחלק !! ב"ה מידי יום מתארסים עשרות ואפילו מאות אנשים ומקימים בית נאמן בישראל [ודלא כמענדל...], נאר וואס, 'גיטס האט נישט קיין שיעור' [ לטוב - אין שיעור וגבול] ולכן יש מקום אולי ואולי להיטיב את הנושא הזה, ואיך ? הדרך היא לא התקפת הדרך הנהוגה לנו, שהרי היא הביאה לנו את התוצאות הכי טובות עד שהגענו לאחוזים קטנטנים בלתי ניראים כלל של גירושין בקהילות הקודש, ואפשר אולי ליצוק לתוך השידוכים יותר תוכן, ולתת לבחור להבין יותר לקראת מה הוא הולך ומהו המטרה האמיתית בנישואין, ו... המטרה היא לא אהבה. המטרה היא לבנות בית נאמן בישראל, להמשיך את שושלת בית ישראל, הן ע"י מצוות פו"ר, והן ע"י עצם הקמת בית נאמן בישראל, שזהו גם כשלעצמו מטרה קדושה ונעלית - שיהיה עוד מקום להשראת השכינה, ואיני רוצה להתחיל להביא לפה מקורות וכו'...

אשמח מאוד אם תרחיב על דעתך בעניין הנישואין ומטרת הנישואין [אם לזה היה כוונתך שתוכל להרחיב], תודה רבה.

עניתי תשובה זו על הודעתך, מכיוון שאני לא רוצה לענות תשובה זאת על עצם דברי מענדל, הוא לא שווה תשובה זאת, בשבילו יש תשובה אחרת, לכל אחד יש את הסגנון שלו...

הנישואין צריכים להיות כמובן כדי להקים בית נאמן בישראל, ולא בגלל שאנחנו מחפשים אהבה כי בא לנו. שה' ישמור מי שמתחתן רק כי הוא מחפש אהבה. מה שאני אומר הוא שכדי להקים בית נאמן בישראל, צריך אהבה. והאהבה הזאת היא לא האמצעי אלא במובן מסויים גם המטרה. הקב"ה אומר ש"לא טוב היות האדם לבדו", לא רק במובן גשמי אלא גם במובן רוחני. כלומר הקב"ה רוצה שבני זוג לא רק יגורו יחדיו במטרה לקיים את מצוות פרו ורבו, אלא הוא רוצה שהם יתחברו יחדיו נפשית באהבה.

אבל - וכאן מגיע האבל הגדול. החילוק האין סופי בין האהבה הנדרשת בחיי זוג יהודיים ל"אהבה" במרכאות שנחשבת אצל הגוים אהבה (ולא היא - אין כאן אהבה אלא תאוה חייתית). האהבה בין יהודים היא בעצם קשר נפשי של שני בני אדם, שיש להם מטרה משותפת, והיא להקים בית נאמן לה' ולתורתו. זו היא בעצם אהבה של שנים שיש להם שלישי המקשר אותם, היא ה"שכינה ביניהם". אהבה של שניים, שרוצים בעצם דבר אחד שהוא מאחד אותם - להקים בית לשכינה הקדושה. אבל מדובר באהבה אמיתית, שתיתכן רק אם בני הזוג באמת יהודים כשרים, שהקשר שלהם לעבודת השם הוא קשר עמוק, בני זוג שיש להם קשר להקב"ה, וממילא כשיש להם מטרה משותפת זאת - היא גורמת להם באמת אהבה אמיתית.

בעומק יותר אוסיף על קצה המזלג - כי בתורת הקבלה מבואר כי ישנו חלק בעבודת ה' המיוחד בעיקר לגברים (היא עבודת הרגשות שהם ששת המידות וקישורם לשכל האלוקי), וישנו חלק בעבודת ה' שמיוחד בעיקר לנשים (היא עבודת המלכות שהיא עבודת ה' בעניני גשמיות), אלא שכל אחד זקוק לשני כדי להשלים את עבודתו בשלימות. גם לגבר יש בנפש חלק המיוחד לעבודת המלכות (שהיא גילוי המידות האלוקיות שבנפש בדיבור ובמעשה), וגם האשה זקוקה לחלק הגברי (היא קישור הרגשות לשכל), וזו היא באמת המטרה של הנישואין לחבר בין שני עולמות אלו, ועל ידי זה לגלות את השכינה בעולם. מדובר בדברים קצת עמוקים שאפשר להרחיב בהם, אם מישהו מרגיש שזה מדבר אליו.

יפה ענית וייש"כ.
רק ש...
אתה יכול להגיד לי איזה חלק מזה לא מתוקן ?? מה כיום לא מתוקן שצריך לעשות שינוי [כלשונו של ...] ?? אתה רוצה שיגידו לחתנים את מה שכתבת פה ?? ניחא, כיום ב"ה ישנם מדריכים והם אומרים את רוב הדברים שאמרת פה, אחד בנוסח זה, אחד בנוסח אחר, אבל אומרים זאת ומסבירים זאת.
ושאלת השאלות: אתה רואה איזה קשר בין דבריך לדברי מענדל ??
לפי הבנתי הוא דיבר על משהו אחר, משהו הרבה יותר חומרי, הוא רצה להוריד את המצווה הקדושה "מצוות נישואין" שמסתעף מזה כמה וכמה מצוות ואכמ"ל לגשם את זה ולקשור את זה לאהבה ולתאוות.

אני לא אכנס לעומק דבריו של ר' מענדל שגם אני לא מסכים עם כולם, אבל נקודה מסויימת שהוא צודק היא שכדי שהחתן והכלה יוכלו לקיים את רצון הבורא בבניית בית משותף באופן הנ"ל, חייב להיות קשר נפשי ביניהם. יש בני אדם שפשוט אין קליק ביניהם. יש להם סוג מחשבה אחר, טבע נפשי אחר, כמו שכל אחד יכול לבדוק בין חבריו לישיבה או לכולל: יש אנשים שפשוט אתה לא יכול להתחבר עמם. ואם כן חשוב שהחתן והכלה יהיה להם חיבור נפשי זה הנקרא בלשון התורה אהבה.

מה שכן, שאלו שמתחתנים רק כדי למצוא אהבה - בלי קשר לעבודת השם, הנישואין האלו אין להם סיכוי להתקיים. כי אם כל אחד מתחתן בשביל ההנאה שלו אזי ברור לכל אחד שאין סיכוי שיהיה קשר ביניהם, וכמו שאומר הקדושת לוי כי בין אברהם ושרה שררה אהבה אמיתית. מכיון שאברהם אהב את שרה לא בגלל שאהב את עצמו, אלא בגלל שביחד עם שרה הוא קיים את רצון הבורא, ולכן הוא באמת אהב את שרה.

[יהודי חושב]

בעקבות הסערה שעורר הבלוג האחרון של ר׳ מענדל ראטה ברצוני לכתוב את נקודת מבטי על איש יקר זה.

במידה והוא קורא את הדברים, אבקש סליחה מראש אם לא אדייק, בכל מקרה אין שום כוונה לפגוע או להוריד מערכו ח״ו.

אתחיל בהתייחסות לבלוג בנושא השידוכים, בלוג שגרר בעקבותיו מאות תגובות ברחבי הרשת, תגובות שנתנו להבין שכנראה יש נקודה כואבת בנושא.

ראשית אקדים ואומר שאין לי כלל ביקורת על צורת עשיית השידוכים אצלינו, להיפך, אני חושב שאין דבר נכון מזה, בפרט כשרואים את מצב הרווקות המתקדמת, הגירושין, השלום בית בציבור הדל״י וכמובן בציבור החילוני.

אלא מה? כמו בכל דבר בעולם עד ביאת המשיח יש מה לתקן וחובה להשתפר, אין כאן כוונה להיות כמוהם או לייבא שיטות חיצוניות, אלא לעשות שינוי לטובה בתוך המבנה הבסיסי הזה.

לצערינו בתוך מבנה השידוכים ישנם הרבה מעשים ושיקולים שלא תמיד הינם נטו לשם שמים ולטובת הילד, אם מתוך חוסר מחשבה, או אם מתוך שיקולים של כסף, כבוד, מה יגידו וכו׳, לרגע אינני חושב שיש הורה שרוצה לדפוק את הילד שלו, אני כן חושב שלפעמים ילד נדפק מחוסר מודעות ומחוסר פתיחות של הוריו.

אנסה לנתח את המקום ממנו מגיע ר׳ מענדל, למרות שאינני מכירו אישית, אך בהחלט מכיר את סגנון החסידות ממנו הוא מגיע.

נתחיל עם זה שהוא בנש״ק, אצל הרעבישע עולם השידוכים זה עולם בפני עצמו, הבירור הראשוני זה על הייחוס, שידוך לא יעלה על השולחן אם הוא שייך לייחוס כזה וכזה, ושידוך ייגמר בכל מחיר אם הייחוס מספיק נחשב.

בא נאמר שעברנו את מכשול הייחוס, או במקומות שהמכשול לא קיים, מגיעים לנושא ההתאמה, גם כאן לצערינו לא תמיד שיקולי ההורים נקיים, מצוי מאד החיפוש של דירה עם אופציה לבחורה, שיקולי כסף וכבוד ומה יגידו ומה יהיה ההשפעה של השידוך הזה על שידוכי הילדים הבאים וכו׳, הינם שיקולים קיימים מאד...

ונמשיך בחסידויות כדוגמת אלו שר׳ מענדל מגיע מהם, שנותנים 10-15 דק׳ לפגישה, וכולם בחוץ כבר מחכים עם עוגות ולחיים לסגור ווארט.

ואפילו בחסידויות שמאפשרים יותר, פגישה או שניים, יש לעיתים רבות מידי חוסר התייחסות להתאמת תכונות בסיסיות, והתשובה לבחור/ה המהסס/ת היא בד״כ: יש לבחור/ה תכונות טובות, מידות טובות, יראת שמים, משפחה טובה, וזה מספיק, אם יש את הדברים האלה אפשר להסתדר עם הכל אחרי החתונה.

וזה לא נכון! ואתן כאן דוגמא אחת קטנה אך בהחלט משקפת: אם יש בחור שכל החיות שלו זה מעשיית חסד, נתינה לאחרים, התנדבות והכנסת אורחים, והבחורה בכלל לא בקטע ולא מבינה מה העניין ואפילו קשה לה עם זה, לזוג כזה יהיה קשה מאד! הוא לא יוכל לעשות את מה שהנשמה שלו דורשת בנחת, גם אם היא תאפשר, והיא תרגיש תמיד קורבן לנתינה שלו.

אם הבנתי נכון את בקשותיו של ר׳ מענדל הוא בסה״כ מבקש בקשה לגיטימית מההורים, יש לכם בידיים אחריות כבדה מאד, תהיו אמיתיים, אל תערבבו בשידוכים של ילדיכם שיקולים זרים, תתנו להם את ההסבר והכלים כיצד לבדוק אם בן הזוג מתאים להם, תגידו להם לבדוק נשיאת חן, שפה משותפת, ותכונות שנראה להם שיוכלו להסתדר איתם, אל תשכנעו את ילדיכם להתחתן בתואנה שאם הזוגיות בסדר אז הכל מסתדר, אין אפשרות לזוגיות להיות בסדר אם אין מינימום של נשיאת חן ושפה משותפת.

מה שאני מבין שקרה אצל ר׳ מענדל זה שאותו חוסר הבנה בסיסית של סביבתו והוריו לתכונות שלו, נמשכה גם לנושא השידוכים ושידכו אותו עם בחורה טובה מאד, אבל לא מתחילה להתאים לנפשו הגדולה והסוערת.

בכלליות, כל מה שהוא כותב בבלוגים, מדבר ומשדר, זה בעצם טענה נכונה, שקיימת בהחלט בציבור שלנו, אם כי לא הייתי אומר את זה באופן גורף על כל הציבור, (מאמרו של שש משזר באשכול מקביל מסבירה את הטענה בצורה יוצאת מן הכלל) על מחיקת הפרט לטובת הכלל, מחיקת הנשמה של היחיד לטובת שמירה על צביון וגבולות החברה.
בעוד שהתורה והיהדות נותנים מקום נכבד לאדם הפרטי, כמובן כל עוד זה בגדרי ההלכה, ע״ע כל המפרשים על מה שאמר ה׳ לאברהם אבינו: ״לך לך״...

הכתיבה שלו תמיד מצטיירת בעיני כהר געש מתפרץ, כביכול לקחו את כל היכולות והעוצמות שלו וסגרו וחנקו ואטמו, לא נתנו להם שום מקום וביטוי, וכשזה התפרץ, זה התפרץ בעוצמה לא מבוקרת, כל החומר הטוב התפרץ בפתאומיות עם המון אש ולבה רותחת.

לכשעצמו טוב שכך מאשר היה פורק עול והיה יוצא בשאלה ומשתמש בעוצמות שלו נגד היהדות, טוב שהוא מוציא את כל הקיטור בבית פנימה. (כגון מי שהקים את אגודת הלל שהוא בעצמו היה יוצא בשאלה, לאחר שחזר בתשובה לא הצליח לסגור את הארגון ועד היום הוא עושה שמות בילדי ישראל).

בכל בלוג שלו יש נקודת אמת, אבל ברור שאם מביאים אותה בצורת התפרצות לא מבוקרת שכזאת היא אינה יכולה להיות נקייה ומבוררת, נקודות האמת שהוא מביא מכוסות בהרבה הסתרה ובפתרונות שניכר בהם שיש בו עדיין צעירות, חוסר נסיון וחוסר בירור מעמיק ובוגר של הנושאים.

הבעיה היא כשמביאים כזה דבר לא מבורר לציבור, שברובו פשוט ולא יורד לעומקם של דברים, הדיבורים שלו יכולים ח״ו לגרום לנזקים.

גם זה שהוא פתח דף פייסבוק, לכשעצמו זה יכול להיות חלק מהמרד בממסד שככה חנק אותו, ואם באמת ליבו לשם שמיים יום אחד הוא יבין שאין מקום לירא שמים להחזיק דף שכזה. (גם אם הוא לא מאשר חבירות לנשים ובנות).
הבעיה היא בהיתר הגורף שהוא נותן לדבר כזה עבור כל אחד.

לטענת אלו שטוענים שעדיין לא עשה בפועל כלום והוא טוב בלדבר בלבד, אני חושב שלהוציא תוך 8/9 חודשים 4 קליפים מושקעים ברמה גבוהה מלמד על פוטנציאל עשייה אדיר לטובת הכלל, עכשיו הוא עדיין עסוק בלבה המתפרצת, חייב לממש בדחיפות את רעיונותיו וחלומותיו, בלי מימוש זה ההר לא יגמור לבעבע, וברגע שירגע ויוכל לסמן v על עוד מימוש של חלום, כח העשיה שלו יוכל להיות פנוי לעשייה ציבורית מועילה. למרות שגם הקליפים שלו יש בהם תועלת גדולה של התעוררות וכיסופים לבורא עולם.

לסיכום, לר׳ מענדל יש עוצמות וכוחות לא סטנדרטיים, אנחנו זקוקים מאד לאנשים כמוהו שיהיו משקל נגד לכוחות ולעוצמות ששואבים את הנוער שלנו החוצה.

אני בהחלט עוקב אחריו, בתקווה גדולה שהוא ירגע במהירות מהמרד שמניע אותו, יתברר ויתאזן, וכל מה שיניע אותו ליצור שינוי מועיל יהיה לחלוטין רק האמת של התורה ובורא עולם, ואם מה שמניע אותו גם היום במרד שלו זה באמת רק אמת, בטוח אני שיצא ממנו הרבה טוב.
ימים יגידו...

[אבן הפינה]

כתבת דוגמא הכי תלושה מהמציאות , שאם הבעל הוא בעל חסד והאישה לא אז לא יהיו להם שלום בית

מי שיש לו שכל בקדקוד אינו חושב ככה, אם האשה אינה מסכימה שהוא יהיה עסקן ועל ידי זה אין לו שלום בית אז הוא בנ"א דפוק .......

[יוסי גרין]

חוץ מלבנשקי"ם רוב הציבור שואלים לפני שסוגרים
את הבחור והבחורה מה הם אומרים יש גם כאלה שנותנים
לישון על זה לילה אז זה שהוא בנש"ק אף אחד לא אשם וצריך לקרוא את
כל השטיות שיש לו בראש

[הכתב והמכתב]

בעקבות הסערה שעורר הבלוג האחרון של ר׳ מענדל ראטה ברצוני לכתוב את נקודת מבטי על איש יקר זה.

במידה והוא קורא את הדברים, אבקש סליחה מראש אם לא אדייק, בכל מקרה אין שום כוונה לפגוע או להוריד מערכו ח״ו.

אתחיל בהתייחסות לבלוג בנושא השידוכים, בלוג שגרר בעקבותיו מאות תגובות ברחבי הרשת, תגובות שנתנו להבין שכנראה יש נקודה כואבת בנושא.

ראשית אקדים ואומר שאין לי כלל ביקורת על צורת עשיית השידוכים אצלינו, להיפך, אני חושב שאין דבר נכון מזה, בפרט כשרואים את מצב הרווקות המתקדמת, הגירושין, השלום בית בציבור הדל״י וכמובן בציבור החילוני.

אלא מה? כמו בכל דבר בעולם עד ביאת המשיח יש מה לתקן וחובה להשתפר, אין כאן כוונה להיות כמוהם או לייבא שיטות חיצוניות, אלא לעשות שינוי לטובה בתוך המבנה הבסיסי הזה.

לצערינו בתוך מבנה השידוכים ישנם הרבה מעשים ושיקולים שלא תמיד הינם נטו לשם שמים ולטובת הילד, אם מתוך חוסר מחשבה, או אם מתוך שיקולים של כסף, כבוד, מה יגידו וכו׳, לרגע אינני חושב שיש הורה שרוצה לדפוק את הילד שלו, אני כן חושב שלפעמים ילד נדפק מחוסר מודעות ומחוסר פתיחות של הוריו.

אנסה לנתח את המקום ממנו מגיע ר׳ מענדל, למרות שאינני מכירו אישית, אך בהחלט מכיר את סגנון החסידות ממנו הוא מגיע.

נתחיל עם זה שהוא בנש״ק, אצל הרעבישע עולם השידוכים זה עולם בפני עצמו, הבירור הראשוני זה על הייחוס, שידוך לא יעלה על השולחן אם הוא שייך לייחוס כזה וכזה, ושידוך ייגמר בכל מחיר אם הייחוס מספיק נחשב.

בא נאמר שעברנו את מכשול הייחוס, או במקומות שהמכשול לא קיים, מגיעים לנושא ההתאמה, גם כאן לצערינו לא תמיד שיקולי ההורים נקיים, מצוי מאד החיפוש של דירה עם אופציה לבחורה, שיקולי כסף וכבוד ומה יגידו ומה יהיה ההשפעה של השידוך הזה על שידוכי הילדים הבאים וכו׳, הינם שיקולים קיימים מאד...

ונמשיך בחסידויות כדוגמת אלו שר׳ מענדל מגיע מהם, שנותנים 10-15 דק׳ לפגישה, וכולם בחוץ כבר מחכים עם עוגות ולחיים לסגור ווארט.

ואפילו בחסידויות שמאפשרים יותר, פגישה או שניים, יש לעיתים רבות מידי חוסר התייחסות להתאמת תכונות בסיסיות, והתשובה לבחור/ה המהסס/ת היא בד״כ: יש לבחור/ה תכונות טובות, מידות טובות, יראת שמים, משפחה טובה, וזה מספיק, אם יש את הדברים האלה אפשר להסתדר עם הכל אחרי החתונה.

וזה לא נכון! ואתן כאן דוגמא אחת קטנה אך בהחלט משקפת: אם יש בחור שכל החיות שלו זה מעשיית חסד, נתינה לאחרים, התנדבות והכנסת אורחים, והבחורה בכלל לא בקטע ולא מבינה מה העניין ואפילו קשה לה עם זה, לזוג כזה יהיה קשה מאד! הוא לא יוכל לעשות את מה שהנשמה שלו דורשת בנחת, גם אם היא תאפשר, והיא תרגיש תמיד קורבן לנתינה שלו.

אם הבנתי נכון את בקשותיו של ר׳ מענדל הוא בסה״כ מבקש בקשה לגיטימית מההורים, יש לכם בידיים אחריות כבדה מאד, תהיו אמיתיים, אל תערבבו בשידוכים של ילדיכם שיקולים זרים, תתנו להם את ההסבר והכלים כיצד לבדוק אם בן הזוג מתאים להם, תגידו להם לבדוק נשיאת חן, שפה משותפת, ותכונות שנראה להם שיוכלו להסתדר איתם, אל תשכנעו את ילדיכם להתחתן בתואנה שאם הזוגיות בסדר אז הכל מסתדר, אין אפשרות לזוגיות להיות בסדר אם אין מינימום של נשיאת חן ושפה משותפת.

מה שאני מבין שקרה אצל ר׳ מענדל זה שאותו חוסר הבנה בסיסית של סביבתו והוריו לתכונות שלו, נמשכה גם לנושא השידוכים ושידכו אותו עם בחורה טובה מאד, אבל לא מתחילה להתאים לנפשו הגדולה והסוערת.

בכלליות, כל מה שהוא כותב בבלוגים, מדבר ומשדר, זה בעצם טענה נכונה, שקיימת בהחלט בציבור שלנו, אם כי לא הייתי אומר את זה באופן גורף על כל הציבור, (מאמרו של שש משזר באשכול מקביל מסבירה את הטענה בצורה יוצאת מן הכלל) על מחיקת הפרט לטובת הכלל, מחיקת הנשמה של היחיד לטובת שמירה על צביון וגבולות החברה.
בעוד שהתורה והיהדות נותנים מקום נכבד לאדם הפרטי, כמובן כל עוד זה בגדרי ההלכה, ע״ע כל המפרשים על מה שאמר ה׳ לאברהם אבינו: ״לך לך״...

הכתיבה שלו תמיד מצטיירת בעיני כהר געש מתפרץ, כביכול לקחו את כל היכולות והעוצמות שלו וסגרו וחנקו ואטמו, לא נתנו להם שום מקום וביטוי, וכשזה התפרץ, זה התפרץ בעוצמה לא מבוקרת, כל החומר הטוב התפרץ בפתאומיות עם המון אש ולבה רותחת.

לכשעצמו טוב שכך מאשר היה פורק עול והיה יוצא בשאלה ומשתמש בעוצמות שלו נגד היהדות, טוב שהוא מוציא את כל הקיטור בבית פנימה. (כגון מי שהקים את אגודת הלל שהוא בעצמו היה יוצא בשאלה, לאחר שחזר בתשובה לא הצליח לסגור את הארגון ועד היום הוא עושה שמות בילדי ישראל).

בכל בלוג שלו יש נקודת אמת, אבל ברור שאם מביאים אותה בצורת התפרצות לא מבוקרת שכזאת היא אינה יכולה להיות נקייה ומבוררת, נקודות האמת שהוא מביא מכוסות בהרבה הסתרה ובפתרונות שניכר בהם שיש בו עדיין צעירות, חוסר נסיון וחוסר בירור מעמיק ובוגר של הנושאים.

הבעיה היא כשמביאים כזה דבר לא מבורר לציבור, שברובו פשוט ולא יורד לעומקם של דברים, הדיבורים שלו יכולים ח״ו לגרום לנזקים.

גם זה שהוא פתח דף פייסבוק, לכשעצמו זה יכול להיות חלק מהמרד בממסד שככה חנק אותו, ואם באמת ליבו לשם שמיים יום אחד הוא יבין שאין מקום לירא שמים להחזיק דף שכזה. (גם אם הוא לא מאשר חבירות לנשים ובנות).
הבעיה היא בהיתר הגורף שהוא נותן לדבר כזה עבור כל אחד.

לטענת אלו שטוענים שעדיין לא עשה בפועל כלום והוא טוב בלדבר בלבד, אני חושב שלהוציא תוך 8/9 חודשים 4 קליפים מושקעים ברמה גבוהה מלמד על פוטנציאל עשייה אדיר לטובת הכלל, עכשיו הוא עדיין עסוק בלבה המתפרצת, חייב לממש בדחיפות את רעיונותיו וחלומותיו, בלי מימוש זה ההר לא יגמור לבעבע, וברגע שירגע ויוכל לסמן v על עוד מימוש של חלום, כח העשיה שלו יוכל להיות פנוי לעשייה ציבורית מועילה. למרות שגם הקליפים שלו יש בהם תועלת גדולה של התעוררות וכיסופים לבורא עולם.

לסיכום, לר׳ מענדל יש עוצמות וכוחות לא סטנדרטיים, אנחנו זקוקים מאד לאנשים כמוהו שיהיו משקל נגד לכוחות ולעוצמות ששואבים את הנוער שלנו החוצה.

אני בהחלט עוקב אחריו, בתקווה גדולה שהוא ירגע במהירות מהמרד שמניע אותו, יתברר ויתאזן, וכל מה שיניע אותו ליצור שינוי מועיל יהיה לחלוטין רק האמת של התורה ובורא עולם, ואם מה שמניע אותו גם היום במרד שלו זה באמת רק אמת, בטוח אני שיצא ממנו הרבה טוב.
ימים יגידו...

חותם על כל מילה
היהודי באמת חושב

חברה, הקטנתי את הציטוט. אני מציע לכולם לנהוג כך מעתה והלאה, לא סביר להביא מגילה ארוכה רק בשביל לכתוב אחריה "גם אני מסכים", ובכך להכביד על הדפדוף. כדאי להביא רק חלק קטן מהציטוט או להקטין מאוד את הכתב המצוטט. שלכם תמיד, יהודה.

[שימי התימני]

מה נאמר ומה נדבר
אם כבר חשבתי שיש איזשהו תוכן חיובי בדבריו אז...
קודם כל עצם העניין שמדבר נגד הכלל, האם הכלל הוא כך? כמובן שבכל כלל יש יוצא מן הכלל אך כאן ההיפך הוא הנכון.
נתחיל
שיסביר לי קודם כל איזה הורים בדיוק אינם אוהבים את בנם/ביתם ואינם חושבים על טובתו? איזה הורים רוצים לראות חזרה את ילדם בביתם? "יסתדרו" זה מה שהם חושבים?! אני לא שולל את זה שג"כ מסתכלים על המחותנים ועל הגילים, אבל "שוכחים את העיקר את איכות הקרן, אם יש כאן שתי נפשות תואמות או לא, תוקעים ילד וילדה" ?!?!?!
"לא נותנים לא הרבה אופציות בהחלטות"
אכן יש כמה מגזרים ששם אין לבחור שום שייכות עם השידוך (וכמו שאומרים שפעם אמר אבא לביתו 'תתלבשי בגדי שבת ובואי' שאלה 'לאן הולכים' ענה האב 'עוד שאלה אחת וסוגרים את השידוך בלעדיך' ) ואף יש יחידים מהמגזרים האחרים שנוהגים כך, אבל שוב לשאלה הראשונה 'האם זהו הכלל' איך אפשר לפעור פה נגד הכלל?
ובמגזרים האחרים (החסידים) האם לא נותנים אופציות? בדרך כלל כשהבחור נכס לגיל השידוכים מתיישב אתו האב לשיחה רצינית ושומע את משאלותיו מה הוא רוצה בדיוק בכל התחומים , ולפי זה מתנהל כל החיפושים.
"לא חינכו אותו שמחפשים 'אהבה'."
האם בחור חסידי היושב באוהלה של תורה צריך לדעת מה זה אהבה הרי אסור ממש לחפש אהבה. נכון ונכון אם זה מה שהוא יחפש אבוי לו לאן הוא יגיע, הוא צריך להשקיע את כל כולו בתורה ועבודה וחסידות ואהבת השי"ת לא לחפש אהבה בדברים חיצונים.
הם רק הולכים "לבנות בית נאמן בישראל". אהבה? חס וחלילה.
כן הם רק הולכים "לבנות בית נאמן בישראל". באהבה ואחוה שלום ורעות שכן ויבן ה' את הצלע – מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה לאדם הראשון, כ כדי שיאהב אותה, אלא מאי, לא עכשיו עוד מעט תתארס בשעטו"מ ותלך ללמוד את כללי החיים אז תלמד שאתה צריך לאהוב את אשתך עוד יותר מגופך.
בכלל החסידים נהוג לעשות לפחות פגישה אחת שהרי 'אסור לקדש את האישה עד שיראנה' ואז הבחור רואה את הכלה האם היא מוצאת חן בעיניו, "אם הוא אוהב איך שהיא נראית" ו"אם יש לה חן בעיניו"
והשני, אם הוא אוהב את הסגנון שלה, את הדיבור, התנועות, את כל ה'הלוך יילך' ואת צורת החיים שלה. אם פלספנית, דברנית, שקטה ומעמיקה, חכמה, פשוטה, וכדו'. את שאר הדברים כמו יראת שמים ומידות אין עליו לבדוק אלא על הוריו. הבחור הרי לא יכול לבדוק יראת שמים ומידות כי כמובן שהיא במשחק כעת ולא תציג בפניו את החלקים החלשים. זה נתון כבר לבירורי המשפחה.
אני לא מבין, את "כל ההלוך ילך" הבחור יכול לראות, אז היא לא במשחק, משא"כ כשמגיע לחפצי שמים ומדות טובות שעל זה ודווקא על זה נסמך הבית היהודי על זה כבר אפשר לסמוך על ההורים?!?! עולם הפוך ראיתי ה"י. אם בדברים אלו אפשר לסמוך על ההורים, כש"כ וכש"כ שעל כל ההלוך ילך אפשר ג"כ לסמוך על ההורים.


ואידך פרושא זיל גמור
אני לא כתבן אל דבריו הרגיזו אותי מאוד והתחלתי לנתח את דבריו אך אין לי כח להמשיך

[המשוטט]

מישהו יכול להשיג לי בבקשה את המילים של מנחה בעברית.

מרוב דיונים (מעמיקים ואמיתיים) על דברי בן הרבי - המרקד
שכחו את בקשתי!

[יאיר]

מילות השיר:
ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה.. (3) אוי מנחה
מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, שוין שפעט צו מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, קום דאווענען מנחה

השיר מעביר לנו אמרה של מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל אשר אמר כי האנחה של אותו יהודי פשוט אשר באמצע עבודת יומו בשוק העירוני נושא עיניו לשמיים ורואה כיצד השמש עומדת לשקוע, נאנח מעומק ליבו ונזכר "אוי. עדיין לא התפללתי מנחה" – אותה אנחה, כך לימד אותנו הבעש"ט, עושה רעש גדול בשמיים ובוקעת את כל הרקיעים.

"ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה?" שואל ושר ר' מענדל ראטה. "עד מתי אפשר להתפלל מנחה?". "מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה". ובתרגום חופשי: יהודי תזכור, השעה כבר לוחצת, הבורא עומד וממתין, השערים עדיין לא נעולים – בוא תתפלל מנחה".

[לוי]

מה נאמר ומה נדבר
אם כבר חשבתי שיש איזשהו תוכן חיובי בדבריו אז...
קודם כל עצם העניין שמדבר נגד הכלל, האם הכלל הוא כך? כמובן שבכל כלל יש יוצא מן הכלל אך כאן ההיפך הוא הנכון.
נתחיל
שיסביר לי קודם כל איזה הורים בדיוק אינם אוהבים את בנם/ביתם ואינם חושבים על טובתו? איזה הורים רוצים לראות חזרה את ילדם בביתם? "יסתדרו" זה מה שהם חושבים?! אני לא שולל את זה שג"כ מסתכלים על המחותנים ועל הגילים, אבל "שוכחים את העיקר את איכות הקרן, אם יש כאן שתי נפשות תואמות או לא, תוקעים ילד וילדה" ?!?!?!
"לא נותנים לא הרבה אופציות בהחלטות"
אכן יש כמה מגזרים ששם אין לבחור שום שייכות עם השידוך (וכמו שאומרים שפעם אמר אבא לביתו 'תתלבשי בגדי שבת ובואי' שאלה 'לאן הולכים' ענה האב 'עוד שאלה אחת וסוגרים את השידוך בלעדיך' ) ואף יש יחידים מהמגזרים האחרים שנוהגים כך, אבל שוב לשאלה הראשונה 'האם זהו הכלל' איך אפשר לפעור פה נגד הכלל?
ובמגזרים האחרים (החסידים) האם לא נותנים אופציות? בדרך כלל כשהבחור נכס לגיל השידוכים מתיישב אתו האב לשיחה רצינית ושומע את משאלותיו מה הוא רוצה בדיוק בכל התחומים , ולפי זה מתנהל כל החיפושים.
"לא חינכו אותו שמחפשים 'אהבה'."
האם בחור חסידי היושב באוהלה של תורה צריך לדעת מה זה אהבה הרי אסור ממש לחפש אהבה. נכון ונכון אם זה מה שהוא יחפש אבוי לו לאן הוא יגיע, הוא צריך להשקיע את כל כולו בתורה ועבודה וחסידות ואהבת השי"ת לא לחפש אהבה בדברים חיצונים.
הם רק הולכים "לבנות בית נאמן בישראל". אהבה? חס וחלילה.
כן הם רק הולכים "לבנות בית נאמן בישראל". באהבה ואחוה שלום ורעות שכן ויבן ה' את הצלע – מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה לאדם הראשון, כ כדי שיאהב אותה, אלא מאי, לא עכשיו עוד מעט תתארס בשעטו"מ ותלך ללמוד את כללי החיים אז תלמד שאתה צריך לאהוב את אשתך עוד יותר מגופך.
בכלל החסידים נהוג לעשות לפחות פגישה אחת שהרי 'אסור לקדש את האישה עד שיראנה' ואז הבחור רואה את הכלה האם היא מוצאת חן בעיניו, "אם הוא אוהב איך שהיא נראית" ו"אם יש לה חן בעיניו"
והשני, אם הוא אוהב את הסגנון שלה, את הדיבור, התנועות, את כל ה'הלוך יילך' ואת צורת החיים שלה. אם פלספנית, דברנית, שקטה ומעמיקה, חכמה, פשוטה, וכדו'. את שאר הדברים כמו יראת שמים ומידות אין עליו לבדוק אלא על הוריו. הבחור הרי לא יכול לבדוק יראת שמים ומידות כי כמובן שהיא במשחק כעת ולא תציג בפניו את החלקים החלשים. זה נתון כבר לבירורי המשפחה.
אני לא מבין, את "כל ההלוך ילך" הבחור יכול לראות, אז היא לא במשחק, משא"כ כשמגיע לחפצי שמים ומדות טובות שעל זה ודווקא על זה נסמך הבית היהודי על זה כבר אפשר לסמוך על ההורים?!?! עולם הפוך ראיתי ה"י. אם בדברים אלו אפשר לסמוך על ההורים, כש"כ וכש"כ שעל כל ההלוך ילך אפשר ג"כ לסמוך על ההורים.


ואידך פרושא זיל גמור
אני לא כתבן אל דבריו הרגיזו אותי מאוד והתחלתי לנתח את דבריו אך אין לי כח להמשיך

חותם על כל מילה

הפגישה הראשונה עם כלתי, היתה בחדר היחוד,
לפני החופה שאל אותי אבי מורי אם כבר ראיתי את הכלה, אמרתי לא, אז אמר לי אסור לקדש עד שיראנה, לכן בעת ה"באדעקן" תסתכל עליה.
וב"ה, אני מרוצה מאוד, והשלום בית ב"ה הכי הכי הכי.... הלוואי על כולם, ואני לא אברך צעיר...עמו"ש.

(הקטנתי את הציטוט כבקשת המנהל יהודה)

[המשוטט]

אני לא מבין מה כל הנידון!
הבן אדם פשוט מדבר מהרהורי ליבו... מנקודה שכואבת לו...
וכין שהוא נוגע בדבר הוא מסונוור ולא רואה דבר אחר...
אני אישית סגרתי לאחר ששה פגישות (כמדומה לי) וארוכות...
ואם כל זאת ישנם הרבה דברים מהותיים שגיליתי על אישתי רק לאחר החתונה...
ואין לנו אלא דברי חז"ל במדרש רבה תחילת פרשת ויצא
"מוציא אסרים בכושרות מושיב יחידים ביתה"
בכושרות - בבכי ובשירות
שזוג שה' החליט להושיבם יחד כך יהא בין שיהא בבכי ובין שיהא בשירות
ומצאנו אצל גדולי עולם מהדורות האחרונים ועד התנאים והאמוראים שחיו כל חייהם
עם נשים שמררו את חייהם ובהחלט לא היה זה האידאל הרצוי
גדולי עולם שחיו עם נשים שלא היו בדעתם ואף ביזו אותם (הדברים ידועים ואכמ"ל)
אבל כשאדם חי כל הזמן שאין דבר בעולם שלא בא מאיתו ית'
כל התמודדות עם העולם נראית אחרת
וזה שבדורנו רבו כל כך הגרושים הוא משום הפינוק הרב שיש אצלנו
קצת לא נוח ומיד מחליטים לפרק את החבילה...
כמובן שתמיד יש מקרים יוצאים מן הכלל
וכידוע מהרב שך שפעם באו אליו עם שאלה בשלום בית והכריע שצריך להתגרש
שאלוהו והרי כתוב שמי שמגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות
נענה הרב שך בחוכמתו ואמר: "עד היום הוא בכה מעכשיו המזבח יבכה"
ועיניי ראו רבים שהחיים שלהם התחילו לאחר הגרושין...
אבל צריך לדעת שרוב הגיטין באים מחוסר יכולת להתמודד עם המציאות
ואין שום היתר לאף אדם בעולם להשליך את הבעיות שלו על הממסד
ולומר שבגלל שהמערכת לקויה ואינה מתנהלת נכון לכן הוא התגרש
(הוא לא אומר את זה במפורש רק בהרבה פירושים בין השיטין)

נמחק. ההנהלה

ובשורה האחרונה אחרי כל הוויכוחים:
לא יעזור לאף אחד! כמה פגישות שתפגש עם אשתך לפני שתסגור
אם ה' יחליט שזהו זיווגך אפילו אם היא גידמת וחיגרת לא תשים לכך לב!
ומאז שה' הפיל תרדמה על אדם הראשון והביא לו את חוה
אין שידוך בעולם שלא בא ע"י הפלת תרדמה על כל הסביבה.
כל הדיבורים של "להכיר יותר" וכו' הם שטויות והתחכמות עם ה'
ולא יותר מאשר רצון פנימי להרגיש יותר בטוחים בהחלטה (שבאמת קשה - למי שלא מבין שהכל ביד ה')

וסיפור קטן (עצום) לסיום:
למד איתי בישיבה בחור שהיה חולה במחלה ל"ע והחלים ממנה ורוב הסיכויים היה שלא יהיו לו ילדים...
הוראת רבותיו היתה להפגש עם בחורה ואם היא לא יודעת שיספר לה רק בפגישה השניה
כמובן שכל ההצעות ירדו מהפרק לאחר בירור קצר...
עד שהיתה בחורה אחת שהיו לה חמשה בני דודים שלמדו בישיבתו של הבחור
מתוכם ארבעה הכירו את הסיפור שלו ואחר לא
אותה בחורה בררה בדיוק אצל הבן דוד שלא ידע כלום על הסיפור
וכמובן שהוא גמר את ההלל על הבחור הנ"ל שבאמת אין כמעט כמוהו בעולם הישיבות
הבחורה נפגשה עם הבחור בלא לדעת כלום וכ"כ התרשמה ממנו
שגם לאחר שסיפר לה בפגישה השניה את סיפורו ומה שצופן לו עתידו
הבחורה אמרה שאין מה לדבר היא תתחתן איתו בכל מחיר
כמובן שהם נשואים בעושר ואושר - עם ילדים...

[זעיר שם]

אני קראתי את כל דבריו של ר' מנדל ואת כל המגיבים, ואני לא מבין מה הויכוח והרי אין מי שמתכחש לכך שלפעמים יש בעיות בדרכינו בין לגבי כל הנערים שמכניסים לאותו קו של חינוך, ובין לגבי שיטת השידוכים שמזה שלא נפגשים מספיק לפעמים ישנם תקלות, ובעצם זה נכון ולא חידשת כלום רק הצלחת למרוח את זה על כמה עמודים,
אבל ר' מנדל מה יש לך להציע, וכי בשביל זה תרצה שנפרוק מעלינו את כל מה שקבלנו מאבותינו ומרבותינו,
נניח שאתה ח"ו חושב שזה לא נורא, בבקשה תציע לנו אופציה שהכל נקי ומצוחצח בלי שום בעיה ותקלה, ולכשתמצא תכתוב לנו בלוגים.
ובינתיים אנחנו בדרכנו נלך לקיים מה שנאמר "צאי לך בעקבי הצאן" וזה שלפעמים ישנם בעיות, זה תמיד היה ולכאורה זה גם מה שיהיה,
וכמו תמיד יש חכמי הדור ומחנכים אשר מוסרים את עצמם לחפש מענה לכל תקלה.

[אבן הפינה]

אני קראתי את כל דבריו של ר' מנדל ואת כל המגיבים, ואני לא מבין מה הויכוח והרי אין מי שמתכחש לכך שלפעמים יש בעיות בדרכינו בין לגבי כל הנערים שמכניסים לאותו קו של חינוך, ובין לגבי שיטת השידוכים שמזה שלא נפגשים מספיק לפעמים ישנם תקלות, ובעצם זה נכון ולא חידשת כלום רק הצלחת למרוח את זה על כמה עמודים,
אבל ר' מנדל מה יש לך להציע, וכי בשביל זה תרצה שנפרוק מעלינו את כל מה שקבלנו מאבותינו ומרבותינו,
נניח שאתה ח"ו חושב שזה לא נורא, בבקשה תציע לנו אופציה שהכל נקי ומצוחצח בלי שום בעיה ותקלה, ולכשתמצא תכתוב לנו בלוגים.
ובינתיים אנחנו בדרכנו נלך לקיים מה שנאמר "צאי לך בעקבי הצאן" וזה שלפעמים ישנם בעיות, זה תמיד היה ולכאורה זה גם מה שיהיה,
וכמו תמיד יש חכמי הדור ומחנכים אשר מוסרים את עצמם לחפש מענה לכל תקלה.

כל מילה פנינה ....

[יוסי גרין]

הפסוק שמנדל הביא מקוהלת אין אף מפורש שמפרש אותו כפירושו של הגה"ק ר' מענדל

[יאיר]

הפסוק שמנדל הביא מקוהלת אין אף מפורש שמפרש אותו כפירושו של הגה"ק ר' מענדל

הרי הוא ציין שכך ביאר הגר"א שם וז"ל הגר"א (איני נוקט צד בענין):

"כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו, כמו שאמרו (שבת קנו) האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן וכו', אלא שנתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו ולהעמידו כפי שירצה, או צדיק או רשע או בינוני. וכמו שכתוב בשבת שם: האי מאן דבמאדים יהיה גבר אשיד דמא (שופך דמים). אמר רב אשי, אי אומנא (מקיז דם) אי גנבא (לסטים) אי טבחא אי מוהלא. וזכר אלו השלושה לפי מזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור באלו השלושה, אי מוהלא – והוא צדיק שעושה מצוות, אי טבחא – הוא בינוני, אי לסטים – והוא רשע שופך דמים כמשמעו.
וזה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו – לפי דרך מזלו וטבעו תחנכהו ותדריכהו לעשות מצוות, ואז גם כאשר יזקין לא יסור ממנה, אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו, עתה ישמע לך, מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת יוסר עולך מעל צוארו, יסור מזה כי אי אפשר לו לשבור מזלו".

[גאליציאנער]

אני כבר לא כ"כ רוצה להגיב כי זה הולך וגולש לפסים שאינם כ"כ יפים לדבר עליהם בפובי, וצריך לדעת ולזכור שיש פה גם בחורים, ואם אין עכשיו אז יהיו בעתיד, וזה יכול להכניסל ראש כמה ג'וקים שא"א לא יוכל להוציא אח"כ.

ולכן אגיב בקצרה:
למנהל הנכבד רבי יהודה: אתה צודק בכל מילה שכתבת, רק שלפי מה שאני יודע, בקהילתי, וכל אחד יודע פה להיכן אני משתייך ואני מאמין שברוב הקהילות זה ככה, לפני היכנס הבחור לפרק האיש מקדש יושב אביו איתו ומברר איתו מה בדיוק הוא רוצה, צריך גם להוסיף שמדובר פה באביו של הבחור, והוא מכיר טוב טוב את תכונות נפשו, וא"כ אפילו אם הוא לא שאל אותו לא קרה כלום, הוא הרי מכיר אותו יותר טוב מכולם והוא יודע מה שמתאים לו. ככה שבעיה זו שהעלת אינה קיימת בד"כ.
ליהודי החושב: לפי דבריך צריך להודיע למענדל שמה לעשות, נגזר עליו להיות רעבישע אייניקל והוא שונה מכולם, וע"כ הוא צריך להפנות את הבלוג הנ"ל אך ורק לרעבישע אייניקלעך... יכול להיות, אבל הדוגמה שהבאת היא לא דוגמה וכפי שהביא אבן הפינה. אבל אני לא רואה גם לא אצל הבנש"קים אחוזי גירושים גבוהים מהרגיל בשל מהלך זו בשידוכים, אני צודק ?? ואני לא חושב שהוצאת כמה קליפים נחשבת כהצלחה, לא בכלל לא. הוא שחקן טוב, זה כן. ועיי' בהודעת שימי..
יוסי גרין ושימי התימני: כתבתם טוב מאוד.
המשוטט : אתה צודק, הכל מתנהל למעלה, בשמים, וארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני, א"כ לכאורה כל הדיון פה מיותר, אלא מאי...
זעיר שם: אתה צודק, ואת זה צועקים פה, ואין עונה... יש פה רק כמה שצועקים על הכל: יש בזה בעיה בזה וזה וכו'... אף אחד לא מחפש באמת פתרונות....

ועוד שאלה אחת: מישהו מביניכם אולי יודע מה מועיל יותר פגישה אחת משניים ?? מישהו מכם יודע על אחד שהחכים יותר בגלל שהיה לו יותר פגישות ?? מישהו יודע על מישהו שיש לו שלום בית יותר טוב בגלל זה ??

[גאליציאנער]

ובכלל, כל הדיון פה גולש לנושא אחר, והוא עניין הפגישות, אני חייב לומר לכולכם שהוא לא דיבר פה כפי שא"א מכם דיבר, אולי שימי, הוא דיבר על זה שלא צריך לבנות בישראל בגלל שרוצים לבנות עוד מקום להשראת השכינה, או שיהיה בית נאמן בישראל, אלא שלשיטתו צריך לבנות משכן לאהבה ושתכלית הבית הוא שיהיה אהבה בין איש ל... וכולי, לענ"ד כו"ע יודו שלא על זה אנחנו נשואים...

[יוסי גרין]

מה שבטוח שפרוסמת טובה הוא הצליח לעשות
ולא משנה מה הדרך שלו עכשיו כולם מכירים
כבר את הזמר\משפיע וכו'

[שים שלום]

מילות השיר:
ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה.. (3) אוי מנחה
מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, שוין שפעט צו מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, קום דאווענען מנחה

השיר מעביר לנו אמרה של מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל אשר אמר כי האנחה של אותו יהודי פשוט אשר באמצע עבודת יומו בשוק העירוני נושא עיניו לשמיים ורואה כיצד השמש עומדת לשקוע, נאנח מעומק ליבו ונזכר "אוי. עדיין לא התפללתי מנחה" – אותה אנחה, כך לימד אותנו הבעש"ט, עושה רעש גדול בשמיים ובוקעת את כל הרקיעים.

"ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה?" שואל ושר ר' מענדל ראטה. "עד מתי אפשר להתפלל מנחה?". "מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה". ובתרגום חופשי: יהודי תזכור, השעה כבר לוחצת, הבורא עומד וממתין, השערים עדיין לא נעולים – בוא תתפלל מנחה".

מה המילים בהתחלה?

[המשוטט]

מילות השיר:
ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה.. (3) אוי מנחה
מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, שוין שפעט צו מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, קום דאווענען מנחה

השיר מעביר לנו אמרה של מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל אשר אמר כי האנחה של אותו יהודי פשוט אשר באמצע עבודת יומו בשוק העירוני נושא עיניו לשמיים ורואה כיצד השמש עומדת לשקוע, נאנח מעומק ליבו ונזכר "אוי. עדיין לא התפללתי מנחה" – אותה אנחה, כך לימד אותנו הבעש"ט, עושה רעש גדול בשמיים ובוקעת את כל הרקיעים.

"ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה?" שואל ושר ר' מענדל ראטה. "עד מתי אפשר להתפלל מנחה?". "מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה". ובתרגום חופשי: יהודי תזכור, השעה כבר לוחצת, הבורא עומד וממתין, השערים עדיין לא נעולים – בוא תתפלל מנחה".

מה המילים בהתחלה?

שכייאח

[שים שלום]

מילות השיר:
ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה.. (3) אוי מנחה
מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, שוין שפעט צו מנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה.. ויצא, ויצא, ויצא, קום דאווענען מנחה

השיר מעביר לנו אמרה של מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל אשר אמר כי האנחה של אותו יהודי פשוט אשר באמצע עבודת יומו בשוק העירוני נושא עיניו לשמיים ורואה כיצד השמש עומדת לשקוע, נאנח מעומק ליבו ונזכר "אוי. עדיין לא התפללתי מנחה" – אותה אנחה, כך לימד אותנו הבעש"ט, עושה רעש גדול בשמיים ובוקעת את כל הרקיעים.

"ביז ווי לאנג קען מען דאווענען מנחה?" שואל ושר ר' מענדל ראטה. "עד מתי אפשר להתפלל מנחה?". "מיין יידעלע געדענק, די צייט איז שוין זייער הענג, די בורא שטייט און ווארט, די טויער איז נאכנישט פארשפארט, ניין מיין קינד, קום דאוענען מנחה". ובתרגום חופשי: יהודי תזכור, השעה כבר לוחצת, הבורא עומד וממתין, השערים עדיין לא נעולים – בוא תתפלל מנחה".

מה המילים בהתחלה?

שכייאח

???

[שש משזר]

ועוד שאלה אחת: מישהו מביניכם אולי יודע מה מועיל יותר פגישה אחת משניים ?? מישהו מכם יודע על אחד שהחכים יותר בגלל שהיה לו יותר פגישות ?? מישהו יודע על מישהו שיש לו שלום בית יותר טוב בגלל זה ??

כן, בהחלט כן!

על יתר דבריך לא אגיב כי לא שאלת אלא אמרת, אם כי לדעתי שגית.

[יוסי גרין]

שמעתי בשם איש חכם ומוכר בעולם - אין בן אדם שהכיר את המדוברת בגלל עוד 20 דק', שעה או שעתיים, ששוחח איתה. (למותר לציין שלהכיר פירושו, לא ב-רבדים החיצוניים או עוד סיפור ומקרה).
ובדר"כ לבחור חסידי (במובן המילה, היינו הן משאר העדות) ויר"ש, חוץ מאיזה ריגושים כאלה ואחרים הדבר אינו מוסיף כלום.
כך נראה לעניית דעתי ושל עוד כמה...

[יהודי חושב]

תודה לכל המגיבים, לאלו שהסכימו איתי ולאלו שחלקו על דברי, החכמתי מכולם.
בכלל, מזמן לא נתקלתי בפורום עם כ״כ הרבה אנשים אינטליגנטים ועם תרבות דיון כ״כ יפה ומכבדת.

בנוגע לנושא השידוכים והנישואין אפשר ללמוד, לדבר וללבן אין סוף, אבל לא כאן המקום, לא לחינם נכתבו אין ספור ספרים טובים ואיכותיים בנושא זה.

בנוגע למצוקת הנוער התלוש, מנותק, נושר וכו׳, זו בעיה קשה, אף אחד לא יוכל להתעלם ממנה, זו בעיה שמבנה הישיבות כיום לא יכולות להתמודד איתה.
בימים האחרונים יצא לי לשבת עם קצת נוער כזה, כואב הלב, הם נתקעו חזק בראש שלי, לא מצליח להוציא אותם...
אני באמת מתפלל ומייחל שאבא שבשמים יראה כבר את המצוקה הזאת וימציא לה פתרון נכון ואמיתי מהר מהר, הוא יכול, יש לי בו אימון מלא...

[ישיביש]

האם איבדנו את היכולת להראות אהבה • מעורר דיון
מדוע בתקופת חז"ל אנשים לא התביישו להחצין את רגשות האהבה כלפי הזולת? מה קרה לדור שמתבייש ברגש הכל כך חשוב הזה, והאם הדברים קשורים לתהליך ההתפכחות שעובר הציבור החרדי? הרב מענדל ראטה בפרק מעורר דיון ב'בלוג של המשפיע'

השבוע נזכרתי בסיפור. זה היה לא מזמן. ישבתי באיזה בית מדרש, ולידי אברך חסידי שישב ולמד עם בנו. מכיר היטב את האברך. ברגע של הסחת הדעת של האבא, שאלתי את הילד איזו שאלה באותו לימוד. הילד ענה לי תשובה חכמה, ואני החמאתי לילד מחמאה מרגשת. הילד קרן מאושר, ואני חייכתי ונהניתי עד לב השמים. האבא הבחין פתאום בכך, והוא רואה את ילדו קורן מאושר ממחמאה אוהבת. אני מסתכל על האבא. הוא מנסה לחייך חיוך אוהב לילדו, אבל הוא לא מצליח. יצא לו כזה חיוך מעושה ומוזר. הוא ניסה, אבל הוא לא ידע איך עושים את זה. הוא לא ידע יותר מאשר לומר בסוף הלימוד משהו כמו 'פיין', טוב, יפה. וזהו. הוא אולי רצה להעביר משהו יותר לילדו, אבל הוא לא ידע בדיוק איך, מה.

אני יודע גם למה, מכיר טוב את אביו של אותו אברך. האברך, כנראה, בחיים לא קיבל חיוך אוהב, וכל שכן חיבוק אוהב מאבא שלו. הם גדלו בחסידות סגורה כזו, בו לא ממש מדברים בסעודה שלישית על 'לתת חיבוק אוהב לילדים'. רק דיברו אולי על צניעות וטהרת המשפחה, או על קימה בבוקר לזמן קריאת שמע, אבל על לתת אהבה לילדים? לא ממש דיברו על כך. ולא שהאבא הזה לא אהב את ילדיו, הוא פשוט לא חונך לתת אהבה לילדיו, לחבק, לאהוב, ללטף, להיות ממש מאוהב בילדים בלי סוף ולבטא את האהבה בחופשיות. גם אם הוא רצה לבטא, הוא כבר לא ידע איך, והתקשה לבטא אותה. אם אתה גדל בסביבה שאיננה משוחררת בקטע הזה, אתה ממש מתקשה בעניין איך להעביר לילדיך, ואז די ברור שגם ילדיך יתקשו להעניק אהבה בצורה משוחררת ובריאה לילדיהם.

אינני יודע בדיוק מהי הסיבה, אבל הרבה מבני הדור הצעיר מתלוננים על כך שהדור הקודם לא ידע להעניק אהבה לילדיו בצורה בריאה ונורמלית. לא כולם, אבל הרבה. יש הטוענים שזה היה דור שהיה בן לניצולי שואה, והדור של השואה, אוי נעבעך, איך שלא היה להם מי שיחבק אותם ויאמר להם 'בני יקירי אהבת נפשי', אז הם לא ידעו לתת את זה לדור ההמשך, שהוא בעצם דור ההורים שלנו. לרפא פצעים עמוקים - אורך זמן. לפעמים זה אורך כמה דורות, אבל אינני בטוח שזו היא הסיבה היחידה. אני חושב שישנה עוד סיבה עמוקה ושורשית לעניין. היא קשורה איכשהו לנושא המאמר שנכתב בשבוע האחרון. מאמר שחולל קצת סערה והיו לכך הרבה תגובות בעד ותגובות נגד. עד כמה המילה 'אהבה' היא לגיטימית בציבור שלנו.

אבל לפני שאני מטיל שוב ביקורת על 'הציבור שלנו', חשוב לי לומר משהו. אני מרבה לומר ביקורת במאמריי על נושאים שבעיניי צריכים שינוי. יש התמהים על נועזותי לומר ביקורת על ציבור שלם וגדול, אבל אני רוצה להסביר ולומר: אני חלק בלתי נפרד מהציבור שאני מכנה 'הציבור שלנו'. בעיניי, ציבור שאינו מעז לומר ביקורת על עצמו ולבקר היטב את העיוותים שנוצרים עם הזמן ללא משים וללא כוונה רעה, איננו ציבור כנה ואמיתי עם עצמו. כשאני אומר ביקורת על המגזרים שלנו, אני אומר גם ביקורת על עצמי. אנחנו בסך הכל בני אדם, וכמו כל בני האדם, אנחנו טועים לפעמים. הטעויות אינן מתוך כוונות זדון ולא קשורות כלל להנהגת גדולי האומה. הן קורות מעצמן בתהליכים שונים, ועל פי רוב ללא משים. לרוב הדברים שאני כותב יש עשרות אלפי אנשים 'מהציבור שלנו' שמסכימים עם כל מילה ואומרים: "וואלה, אמרת בקול את מה שכולנו חשבנו בשקט". חשוב לי גם להדגיש, שכשאני מדבר על חסרון ועל תיקון, זה לא אומר שכולנו טועים ולקויים בכך, זה רק אומר שיש הרבה שצריכים לשים לב לטעויות הללו, וכשאני מבקר, אני מבקר גם את עצמי, על הטעויות שגם אני מוצא את עצמי נכשל בהם עד שאני תופס את עצמי.

מה שקורה הוא שיש הרבה הורים שאינם מעזים לתת חיבוק אוהב ובריא לילדיהם. עמוק בתת המודע שלהם זה גם מעצור, כביכול, דתי, קשור ליהדות או אולי צניעות, כמה שזה נשמע מצחיק. יש איזו תחושה פנימית שתובעת מהם ריחוק מסוים מילדיהם בגלל שאהבה זה לא בדיוק הדבר ששגור על פיהם, זה לא בדיוק משהו שאפשר או מותר לבטא בחופשיות. יצרנו חומה גבוהה ומפחידה מאוד סביב המילה 'אהבה'. האם ראיתם פעם אבא שמחבק את ילדו בבית המדרש, באהבה פשוטה וכנה? אינני מדבר על שעת התפילה שכתוב בשו"ע שלא לבטא אז ביטויי חיבה לילדים, שדווקא מכך משמע שבשעות אחרות זה ממש רצוי. אבל הורים, איכשהו, מתביישים לבטא אהבה בצורה משוחררת ובריאה לילדיהם.

כמה מכם קוראי המדור יכולים להעיד על עצמם ששמעו מאבא שלהם את המשפט הפשוט והחיוני הזה: 'אני אוהב אותך'? שקיבלו חיבוק אוהב ואמיתי מאבא שלהם? החיסרון הזה נשאר חרוט בנפש לנצח. מצמרר אותי לחשוב, אבל זוהי האמת: ישנם עשרות אלפי צעירים שמסתובבים עם כאב עמוק ועם צימאון אדיר לחיבוק, לאהבה אינסופית, בגלל שפשוט לא קיבלו את זה בימי ילדותם. ולא בגלל שבלב הוריהם לא פיעמה אהבה עמוקה לילדיהם, הם פשוט חששו לבטא את רגשותיהם בצורה משוחררת ופתוחה. חששו לומר את המשפט הפשוט והנצחי: ילד מתוק שלי, אני אוהב אותך. אולי רק בגיל שנתיים או שלוש העזו הוריהם לומר מילים דומות, אבל חס וחלילה - מהרגע שהילדים קיבלו קצת שכל, כשהם ידעו כבר לחשוב ולהבין מה הם בדיוק רוצים לקבל.

בעיניי הסיבה העיקרית לבעיה היא ה'ווטו' שהטלנו על המילה אהבה. בעוד שבתנ"ך ובימי חז"ל המילה הזו הייתה חלק בלתי נפרד מהשפה היומיומית, וכשאמרו 'אהבה' התכוונו למשמעות האמיתית של המילה, היום אנשים מפחדים לומר ולדבר על אהבה בגלל שזה מיד מתקשר להם עם דברים אחרים. לא יאומן. המילה הכי טהורה וקדושה התבלבלה לנו עם הדברים הכי גרועים. האם אני מאשים את מישהו מאיתנו בכך? לא. הסיבה לבלבול היא די פשוטה: העולם הגדול בלבל את העניין. בלבל והתבלבל. נוצר בלגן גדול בעולם עם המילה 'אהבה'. אם כי בתורת המזרח, 'אהבה' מכוונת על אחדות וטוהר הלב וחמלה כנה, אבל התרבות המערבית, השולטת יותר בעולם הגדול, בלבלה מאוד בין אהבה טהורה לבין מושגים אחרים.

זוהי בעצם הסיבה כנראה שגרמה לנו לסגור את הדלת לגמרי וליצור חומה גבוהה ואימתנית סביב כל העניין, ואוי ואבוי לו למי שיעז ליצור סדק ולהטיל ספק בגובהה הנצרך של חומה אדירה זו. אבל חברים יקרים, הגזמנו, נסחפנו. אין ספק שצריך לדעת לשים את ההבדל הברור, אבל הרגנו ומחקנו מושג כל כך קדוש שאי אפשר לה לבריאה להתקיים בלעדיו. אנחנו כל כך מפחדים מביטויי אהבה כנים ופשוטים כמו למשל, חיבוקים. תפתחו את התנ"ך, מהרגע הראשון של הבריאה עד סוף ההיסטוריה של התנ"ך, אנשים ידעו לאהוב ולחבק את ילדיהם, וגם את חבריהם וידידיהם. לאף אחד לא נפל בדעתו שזה בעייתי. גם בימי חז"ל, כמו שרואים בזוהר, כל המפגשים קרו עם חיבוקים ואפילו נשיקה במצח. 'נשק ליה על מצחיה', זה היה הביטוי הפשוט והבריא של אהבת הלב איש לחברו.

תנו לי לספר לכם משהו: לפני כמה ימים הוזמנתי להופיע ל'ערב שירה וסיפור' בישיבה לצעירים באשקלון. זו הייתה ישיבה דתית לאומית, תורנית כזו, משהו כמו חרדל"י. כשישים צעירים, בני 14-15 בערך. זה לא סוד שאני מאוד אוהב את הסגנון של החיים שלהם, החרדלי"ם. בלי קשר לציונות או לצבא, אני מדבר על דברים אחרים. כבר כתבתי בעבר על צורת הלימוד והחינוך שלהם למחשבה ולעומק, יש בהם הרבה תוכן ופנימיות. עכשיו תקשיבו טוב: לא האמנתי אפילו למראה עיניי. ישבתי איתם, והבחורים עצמו את עיניהם ושרו עם כל כך הרבה רצינות, כל כך כיוונו בכל מילה, ולא התביישו להיות רציניים ליד חבריהם ולהרים ככה את הידיים למעלה. היו שם כמה שהיו ממש בעלי נשמה חסידית בוערת. הם עמדו לידי בעמידה והתנענעו ממש כמו חסידים, עם דביקות אמיתית. פשוט כיוונו במילים. ובכל מיני רגעים יפים של שירה באמצע, כשנשמעה הרמוניה שמימית של שירה, הם כמו בתנועה ספונטנית שמו ידיים אחד על כתפי השני ושרו כמו מלאכי השרת. אחר כך התחלתי עם שירי שמחה. הם פצחו בריקוד. אבל הריקוד היה ריקוד מאוד רוחני ומשוחרר כזה. משהו דומה קצת לריקוד של הננחי"ם, אבל יותר עם תנועה למעלה, אם אתם מכירים את הריקודים האלו של החרדלי"ם הצעירים.

וואלה, אני פתאום נזכר עכשיו: בערך לפני 8 שנים הייתי שבת בחברון, והיתה שם חבורה של צעירים בני 12 בערך, שגרים בסמוך בקרית ארבע, ואיזה ילד אחד, שנראה הגדול והמנהיג שלהם, הוביל את המניין שלהם. הם עשו מניין תפילה לבד של קבלת שבת קרליבכית. במשך שנים לא יצא לי מהראש הריקודים המיוחדים והמשוחררים שלהם, האומץ הבריא שלהם ועוד בגיל כזה. הם תפסו את עצמם במעגל אחיד ב'מזמור לדוד', ורקדו באהבה ובשמחה. קשה לי להעביר את התחושה. השתגעתי אז ממראה עיניי. אבל תקשיבו טוב - אחרי שסיימתי את האירוע, נשארו שם כעשר חבר'ה, ממש צעירים מתוקים, ובמשך כחצי שעה הם שאלו אותי כל מיני שאלות בעבודת ה'. אוי טאטע אין הימל. והם ביקשו עוד כמה שירים. שרתי איתם את "רבש"ע אני כ"כ אוהב אותך" שחיבר הראל טל, הזמר הצעיר הזה מהגבעות. הם עצמו עיניים, כך באמצע השיחה, ונכנסו פתאום לדביקות כזאת. הם רצו להישאר איתי כל הלילה, רק שהרכב של ההגברה כבר הגיע לאסוף אותי והאיץ בי לעזוב.

למה אני מספר לכם את זה? כי במשך שנים הייתי שואל את עצמי מאיפה זה מגיע האומץ הזה שלהם, הבריאות הנפשית הזאת, השחרור הזה, הכנות הרוחנית הזו, בגיל כה צעיר. עד שביום אחד הבנתי. עיקר הסיבה היא בגלל שהם מקבלים אהבה מהוריהם בצורה הכי משוחררת ובריאה שרק יכולה להיות. ילדים הגדלים עם אהבה בריאה המתבטאת בצורה בריאה ומשוחררת, אזי כל מבנה הנפש והחיים בנוי אצלם אחרת, וכל הרוחניות שלהם היא הרבה יותר מאוזנת ובריאה. אנחנו לפעמים, איכשהו, חסומים בפנים. יש בנו משהו שלא מרשה לנו להיות כל כך כנים, משוחררים, פתוחים ואוהבים, כי לא ראינו את זה ולא קיבלנו את זה בילדותינו. אני יודע שיש כאלו שיגיבו שזה לא נכון בכלל ואני רק מדבר מתוך תסכולים אישיים או כל מיני תגובות כאלו, אבל אני מסתכל כל הזמן על אנשים וחושב. זה מה שאני עושה כל חיי, מאז שאני מכיר את עצמי. מתבונן וחושב. חלק גדול מאתנו גדלים עם איזושהי חסימה נפשית, והיא מלווה אותנו כל חיינו, ומפריעה גם לתקינות הנפשית של ילדינו. אבל הרבה יותר מכך: היא מפריעה גם לתקינות הרוחנית של ילדינו. זה מתבטא גם בתפילה ובכל צורת החשיבה. דעו לכם שזה ממש כך: מישהו שלא קיבל אהבה בצורה משוחררת, הוא גם לא יודע איך להתפלל ולדבר לרבש"ע בצורה משוחררת. משהו חסום לו מבפנים. הוא לא יודע לבטא כאב ורגשות. לא יודע איך להתבטא ולדבר. הוא אפילו לא מעז לחשוב על הרבש"ע כמישהו שבאמת אוהב אותו ללא תנאי. כי אהבה אמיתית וכנה נתפסת בעיניו כמשהו לא לגיטימי, כמעט אסור. זו לא בדיחה. אמרתי עכשיו משהו עמוק: זה משליך בסופו של דבר השלכות עמוקות בתת המודע של האדם ומשהו עמוק מאוד בנפש נחסם לחלוטין. ורק צימאון שבור של הנפש לאהבה ולחיבוק, נשארת קבורה עמוק מבפנים, ללא יכולת אפילו להעז לחשוב על הצורך הזה.

אני יודע שיש כאלו שמתרגזים כשאני מביא דוגמא ממגזרים אחרים וכדומה, וטוענים: "אם הנך רוצה לתקן ולעורר על נושאים כואבים, בכיף, מה לך מחפש במקומות אחרים?". אבל, חברים יקרים, הרשו לי לומר לכם שליבי סבור אחרת. מכל מגזר יש לנו מה ללמוד. מה שאמת - אמת. יש מגזרים ומקומות שטובים מאתנו בדברים מסוימים כמו שאנחנו טובים מאחרים בנושאים אחרים. זו לא חכמה לעמוד ולומר: "אנחנו הכי מצוינים וטובים מכולם בכל נושא העומד על השולחן". ואל תשאלו אותי עכשיו למה אני בוחר לכתוב הרבה על נושאים שיש לנו חולשות בהם. ברור שאכתוב על נושאים שכואבים לי ולעוד הרבה אנשים אחרים, וביחד ננסה לתקן. כמו שכל מדינה מתגאה בכך שהיא גם מבקרת את עצמה רבות, ולא מרשה לעצמה לעשות ככל העולה על לבה, כך גם לנו, כמגזר חזק ומבוסס, זו רק סיבה לגאווה כאשר אנחנו גם מבקרים את עצמנו, ומוצאים בעצמנו עיוותים שונים שקרו עם הזמן ללא משים וללא כוונה, ומסיבות שונות ומורכבות. יכולתי אולי לבחור לכתוב על נושאים כמו חשיבותה של התגברות על הכעס, אבל אלו הם נושאים שנדושו אלפי פעמים בפי כל הדרשנים. אני מעדיף לדבר על נושאים שאנשים אחרים פחות מעזים לפתוח, ואני, אולי בגלל שאני נועז יותר או בגלל שחוויתי דבר או שניים בחיי או בגלל שתיהם ביחד, אני כן מקבל אומץ בליבי לדבר עליהם, ובעיקר בגלל שאני מרגיש שאלו הם הנושאים שיותר חשוב לדבר עליהם, בגלל שהם סיבה לחלק גדול מתופעת מהנשירה והנפילה של הרבה מהצעירים שלנו, או סיבה להרבה כאב וסבל מתמשך של אלו שכן נשארו איתנו.

אני יודע ומבין היטב את המורכבות ואת הרגישות של הנושא שהעליתי בשבוע הקודם ובשבוע זה. אבל לפעמים, מה שקורה הוא, שבמקום להתמודד מול המורכבות של נושאים עדינים ועם לב אמיץ לומר: זה כן וזה לא, אנחנו בורחים לדרך יותר קלה ושטחית, ואומרים "לא" אחד גדול על הכל. כך ברחנו מההתמודדות מול האתגר. אבל מה שאנחנו שוכחים, שתמיד זה על חשבון משהו אחר. כשאתה אומר 'לא' על משהו שצריך להיות 'כן', הרסת משהו בנפש, ההשלכות הן לפעמים מאוד עמוקות, שלעיתים הן מאובחנות רק אחרי דור או שניים. אף אחד לא מאשים את אף אחד. אנחנו בסך הכל בתהליך ארוך ומורכב של התפתחות. כמו שאנחנו רואים, למשל, עד כמה שהחינוך בתלמודי התורה השתנה מהקצה אל הקצה בעשר השנים האחרונות. יש דברים שלוקחים זמן. זה מתחיל עם זה שמישהו אחד החליט לדבר או לכתוב על זה. באיזשהו שלב מישהו מחליט ליזום משהו, מישהו אחר מחליט להצטרף אליו, אנשים מתנסים בשינוי, והעולם עומד ומשתנה. אני, אינני אלא חלק מההתפתחות האנושית. הדברים שאני כותב, זה כמו מתבקש מעצמו. אם לא אני עכשיו, מישהו אחר היה כותב או מדבר על כך עוד שנה או שנה וחצי. אנחנו בדיוק בזמן בו הראש שלנו נפתח ומתחיל לחשוב אחרת על הרבה נושאים. זה קורה לנו בגלל הרבה סיבות ביחד. גם בגלל שכל הרצאה או קורס שלישי היום הוא על פסיכולוגיה או חינוך או תרפיה או משהו כזה, גם בגלל שאנחנו בדור מרושת ואנשים פתאום מקבלים ברשת מידע על העולם שסביבם, ואינני מדבר על העולם הגויי, אלא על העולם היהודי שסביבם. המידע בנושאים שונים רץ מאוד מהר היום, ועוד הרבה סיבות שמורכבות אחת בשנייה. אנחנו בתקופת התפתחות והתפכחות. שומה עלינו להתנהג בזהירות, לדעת מה כן ומה לא. איך לשנות ולהשתנות מבלי לפרק את מה שבנינו במשך דורות. להיות נאמן עד הסוף למסורת היהודית מבית האבא, ולתקן את העיוותים שקרו לנו ללא משים, וגרמו להרבה סבל וכאב, או במילים אחרות: לתקן את הכלים מבלי ליצור סדקים אחרים בפינות אחרות. עם זהירות, עם אחריות, ועם תפילה כנה.

[לוי]

האם ראיתם פעם אבא שמחבק את ילדו בבית המדרש, באהבה פשוטה וכנה? אינני מדבר על שעת התפילה שכתוב בשו"ע שלא לבטא אז ביטויי חיבה לילדים, שדווקא מכך משמע שבשעות אחרות זה ממש רצוי.

גם שלא בשעת התפלה אסור,
לשון השו"ע: אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (שו"ע או"ח סי' צ"ח).

[yehuda]

יש חילוק גדול בין בית הכנסת לבית המדרש בהלכה. לבתי כנסיות שבזמנינו אין דין בית הכנסת מפני כמה וכמה סיבות (בית כנסת הוא מקום שמיועד רק להתפלל, ואילו בית מדרש נועד גם לאכול ולישון בין זמני הלימוד - כמובן למי שעוסק בו בכל שעות היום, בזמנינו אין כלל את המציאות של בית כנסת, וגם כשיש בונים אותם כמדומה ע"ד שלא יהיה להם קדושת ביכנ"ס כמבואר בפוסקים).

[גאליציאנער]

אבל הטעם שהשו"ע מביא שייך גם בבתי כנסיות שהיו בעבר וגם בבתי הכנסיות של היום ואפילו בבתי תפילה שקדושתם עוד יותר פחותה, לתשומת ליבך - יהודה.

[לוי]

יש חילוק גדול בין בית הכנסת לבית המדרש בהלכה.

כוונתי לא היתה כלל לההלכה אם מותר או לא,
אלא על מה שהוא מחלק וכותב שהאיסור הוא דייקא בשעת התפלה, על זה הבאתי השו"ע שאין חילוק.

[חוסיד]

גם כיום נוהגים חסידים ואנשי מעשה שלא לגלות ביטויי חיבה בבית המדרש, והדברים ידועים ועתיקים

[א יודעלע]

המאמר הראשון שאני מסכים לעצם הרעיון הבסיסי

(בלי להתייחס לכל המשפטים מלאי השנאה עצמית וכו')

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...
הוא לא מפסיק להתנצל...

ואם הוא כבר קורא אז הנה התשובה למה לא אוהבים שהוא מדבר על מגזרים אחרים-
כי אתה שונא את המגזר שלך!
אם היית באמת מעריך, גאה ו'אוהב' את המגזר שלנו, ורק היית מביא לנו רעיונות נוספים- הכל היה מתקבל אחרת.

[גאליציאנער]

המאמר הראשון שאני מסכים לעצם הרעיון הבסיסי

(בלי להתייחס לכל המשפטים מלאי השנאה עצמית וכו')

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...
הוא לא מפסיק להתנצל...

ואם הוא כבר קורא אז הנה התשובה למה לא אוהבים שהוא מדבר על מגזרים אחרים-
כי אתה שונא את המגזר שלך!
אם היית באמת מעריך, גאה ו'אוהב' את המגזר שלנו, ורק היית מביא לנו רעיונות נוספים- הכל היה מתקבל אחרת.

חשבתי שלא להגיב באריכות לבלוג האחרון גם משום שאני קצת מסכים לדבריו, דהיינו לעצם הרעיון ולא לסגנון שבו הוא מפרשן את זה, לכן לא כתבתי בהתחלה, עכשיו שראיתי שא יודעלע כותב בדיוק כפי שאני סובר הנני מצטרף לדבריו.

======
רק רציתי להוסיף שאצלינו ב"ה משתמשים באהבה, רק שלא קוראים לו בשמו בגלל שבמגזרים האחרים שמהם הוא לומד דברים שמה זה גובל בכיעור, מה לעשות... לכן עזבנו את המילה הזאת.

[יאיר]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

[א יודעלע]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

טוב לדעת ש:
א. הוא מפחד מאיתנו, המבקרים אותו...
ב. אין לו תשובות אמיתיות (לא שחשבתי לרגע שיש לו...)

[אבן הפינה]

קראתי את הפוסט השני וזה כלל אינו דומה לראשון
בראשון הוא מנסה לשנות דרך חינוך ומסורת, בשני הוא נוגע בנקודה אחת שטעון שיפור וגם אני מודה שצריך שיפור אבל זה נתון לכל אחד מה שיעשה בבית ולא צריך לעשות את זה דווקא בביהמ"ד....
(חשבתי לכתוב בל' נוכח...)

[הכתב והמכתב]

בין אם כן ובין אם לא.
כנראה הוא קיבל את הביקורת מאיזשהו מקום.
חברה הסיבה שיש כאלה שפתאום מסכימים עכ"פ לחלק לדבריו. הוא משום שהוא מתחיל ללמוד שאפשר להעביר את אותם דברים בצורה יותר עדינה ובכך הוא נותן הזדמנות לקורא לשפוט את התברים לא כנאשם. ולכן תשואון חן לו (אם הוא באמת קורא את הדברים) גם על העלאת הנושא וגם על שנוי הרוח במאמר האחרון.
לא נותר אלא לקוות שדבריו שחלק עכ"פ נכונים יחוללו שנוי בתפיסה של אנשים ואז הוא יהיה שותף בלעשות את העולם טוב יותר

[יהודי חושב]

א. הוא מפחד מאיתנו, המבקרים אותו...

לא חושב שהוא מפחד מביקורת, אדם שמפחד מביקורת לא היה כותב ועושה שמינית ממה שהוא מעיז לכתוב ולעשות.
הייתי אומר שהיות שכוונותיו אמיתיות הוא מקבל את האמת ממי שאמרה והוא מספיק חכם לקלוט שאם הוא רוצה באמת להשפיע הוא צריך להבהיר דברים שלא הובנו כראוי.

[א יודעלע]

הכתב והמכתב-
לפי דעתי לא ניתן לדעת לפי הבלוג הנוכחי אם שינה את סגנונו או לא.
עדיין הבלוג מלא בשנאה עצמית ובנסיון להדביק כל בעיה ל'סגירות החרדית'.
אבל הנקודה שעומדת מאחורי, והיא שיש להרבות באהבת אב לבנו ובגילויי חיבה בין אב לבנו- נכונה.
לעומת רוב הבלוגים שהיו עד כה שגם הנקודה הבסיסית לא היתה נכונה לדעתי, (לדוג: יש לשנות את מטרת הנישואין מ'הקמת דורות ישרים' ל'אהבה' )


יהודי חושב-
כתבתי שהוא מפחד מהביקורת שלנו,
הוא מפחד (וגם יודע) שלא יוכל להתמודד עם השאלות שלנו.

נכון יש בו הרבה אומץ ונועזות,
והוא יצא ופרץ לעולמות אחרים ובעט באיזשהו מקום בשושלת אביו,

אבל עדיין רוב פועלו נעשה במקומות שאינם ביתו,
קרי לא בחצר אביו, לא בישיבה שם למד, ולא במקומות החרדים הנורמטיביים.
הוא לא יכול להתעמת עם היהדות החרדית הנורמטיבית השורשית.
הוא פועל בעיקר בחרדים המודרניים יותר, כאלה שאינם מוצאים את מקומם בחברה החרדית הרגילה,
ושם הוא מתקבל בעיקר בתשואות.

בוא נראה אותו מתעמת עם השאלות הקשות שהצבנו כאן (ושיש ביכולתי עוד להציב, רק מחוסר זמן וממיעוט ענין לא ראיתי צורך בכך עד כה)
עד כה לא ראיתי אותו מתמודד עם אף שאלה רצינית.
כל ההתנצלויות בסגנון :'מותר להיות ביקורתיים' שהביא בפוסט האחרון, לא בשם תשובה יקראו.

[יהודי חושב]

הכתב והמכתב-
לפי דעתי לא ניתן לדעת לפי הבלוג הנוכחי אם שינה את סגנונו או לא.
עדיין הבלוג מלא בשנאה עצמית ובנסיון להדביק כל בעיה ל'סגירות החרדית'.
אבל הנקודה שעומדת מאחורי, והיא שיש להרבות באהבת אב לבנו ובגילויי חיבה בין אב לבנו- נכונה.
לעומת רוב הבלוגים שהיו עד כה שגם הנקודה הבסיסית לא היתה נכונה לדעתי, (לדוג: יש לשנות את מטרת הנישואין מ'הקמת דורות ישרים' ל'אהבה' )


יהודי חושב-
אני לא חושב שהוא לא מפחד מביקורת.
רוב פועלו נעשה במקומות שאינם ביתו,
קרי לא בחצר אביו, לא בישיבה שם למד, ולא במקומות החרדים הנורמטיביים.
הוא לא יכול להתעמת עם היהדות החרדית הנורמטיבית השורשית.
הוא פועל בעיקר בחרדים המודרניים יותר, כאלה שאינם מוצאים את מקומם בחברה החרדית הרגילה,
ושם הוא מתקבל בעיקר בתשואות.

בוא נראה אותו מתעמת עם השאלות הקשות שהצבנו כאן (ושיש ביכולתי עוד להציב, רק מחוסר זמן וממיעוט ענין לא ראיתי צורך בכך עד כה)
עד כה לא ראיתי אותו מתמודד עם אף שאלה רצינית.
כל ההתנצלויות בסגנון :'מותר להיות ביקורתיים' שהביא בפוסט האחרון, לא בשם תשובה יקראו.

-אישית אני לא חושב שהוא שינה את סגנונו, אלא ניסה להבהיר דברים שלא הובנו כראוי, ועדיין לא מספיק בהצלחה.

-לא נראה לי שיש לו את האפשרות לפעול במקומות ממנו הוא מגיע, כי לרוב השיטה שם זה ״חדש אסור מן התורה״, למרות שיש דברים שהם מתנהגים בהם באופן ״חדש״, כמו ששש משזר הסביר באשכול המקביל, אם רק ינסה לדבר הוא יתקבל בבוז, במקרה הטוב בוז נסתר, במקרה הפחות טוב...

הסיפור שלו מורכב מאד, הוא בעצמו בעצם משקף את הקורבן של המערכת החרדית, שלא בכוונה מחקה את הפרט עבור הכלל, שוב, אין לי טענות או ביקורת, אך בהחלט ציפייה לטיפה פקיחת עיניים, שלא יהיה לנו יותר נוער מוכשר, רגיש ואיכותי שפוזל החוצה, כי ריק לו בנשמה בביתו פנימה.

הבאת הדוגמאות שלו שוב ושוב מהעולם הדתי לאומי רק מלמד כמה ריק לו אצלינו, וכמה אצלינו לא מלמדים לעומק מדוע אין לנו שייכות עם הציבור הזה, למה עצם מהותו של ציבור זה הוא כפירה בבורא עולם, (לא מתכוון שכל יחיד שם כופר, היום זה כבר דור שיש להם בחינה של תינוקות שנשבו, מדבר על עצם השיטה) מחנכים עדר של כזה ראה וקדש, וילד טיפה יותר חושב מעוניין לשמוע למה? הם בעצם שומרי תורה ומצוות, אז למה? ויש תשובות טובות מאד! רק שאנחנו לא מדברים, וחבל, כי אח״כ כזה ר׳ מענדל לא מתחיל להבין מה הבעיה בהם, הם בוערים לבורא עולם...
והוא לא אשם! הוא נשמה בוערת שמחפשת, מחפשת בלי הכוונה וכלים איך לרדת לעומק של בירור וחיפוש.

[א יודעלע]

-לא נראה לי שיש לו את האפשרות לפעול במקומות ממנו הוא מגיע, כי לרוב השיטה שם זה ״חדש אסור מן התורה״, למרות שיש דברים שהם מתנהגים בהם באופן ״חדש״, כמו ששש משזר הסביר באשכול המקביל, אם רק ינסה לדבר הוא יתקבל בבוז, במקרה הטוב בוז נסתר, במקרה הפחות טוב...

הוא אשר אמרתי.
מפחד מביקורת.

לגבי המשך דבריך-
אכן צודק אתה שהוא סוג של קרבן,
לא חושב שקרבן כל ה'מערכת החרדית',
אולי יותר קרבן ה'רעבישקייטן'

באופן אישי אין לי טענות על מה שהוא עושה
יש לי בעיה בעיקר עם מה שהוא כותב,
ובעיקר שזה מגיע גם לפלטפורמות חרדיות

מבחינתי שימשיך להיות ה'קרליבך' של הדור הזה,
זה מתאים לו,
והוא מלחין שירים מצוינים,
אבל שלא ינסה לחנך לי את ה'מערכת החרדית' ולהאשים אותה בכל תיסכוליו האישיים...

[הכתב והמכתב]

מה הפירוש מפחד מביקורת? אם הוא מפחד אז הוא שותק. ואם הוא לא שותק הוא לא מפחד. תסכימו שהנושא שהוא כתב עליו בשבוע שעבר הוא נושא שמי שיש לו טיפה פחד לא יעיז להעלותו על דל שפתיו.
מוזר לי שאלו שמתנגדים אליו לא מוכנים לשמוע עליו אפילו מילה אחת טובה.
אם הוא מסייג את עצמו - זה נחשב פחד. אם לא - אז חוצפן ומתקן עולם. אם תאירו באור שלילי כל מילה שהוא כותב, אז תמשיכו לשכנע את אלה שמנסים להבין מה הוא רווצה ומאיפה הוא בא שההתנגדות אליו בעצמה אינה אלא סוג של פחד ואינה ענינית כלל.

[יהודי חושב]

מה הפירוש מפחד מביקורת? אם הוא מפחד אז הוא שותק. ואם הוא לא שותק הוא לא מפחד. תסכימו שהנושא שהוא כתב עליו בשבוע שעבר הוא נושא שמי שיש לו טיפה פחד לא יעיז להעלותו על דל שפתיו.
מוזר לי שאלו שמתנגדים אליו לא מוכנים לשמוע עליו אפילו מילה אחת טובה.
אם הוא מסייג את עצמו - זה נחשב פחד. אם לא - אז חוצפן ומתקן עולם. אם תאירו באור שלילי כל מילה שהוא כותב, אז תמשיכו לשכנע את אלה שמנסים להבין מה הוא רווצה ומאיפה הוא בא שההתנגדות אליו בעצמה אינה אלא סוג של פחד ואינה ענינית כלל.

מסכים עם כל מילה.
החיים לא שחור לבן, לא טוב מוחלט לעומת רע מוחלט.

ר׳ מענדל תופעה מעניינת מאד, הוא עדיין לא האמת לאמיתה, אבל גם לא שקר מוחלט, הוא בהחלט שווה בדיקה ומעקב, ואם רק הצליח להוציא משש משזר כזה מאמר, שהצליח לעורר דיון בישיבה שמרנית לחלוטין, ואפילו הצליח להביא לשינוי מינורי ביחס לנוער שם, דיינו דיינו.

[יהודי חושב]

-לא נראה לי שיש לו את האפשרות לפעול במקומות ממנו הוא מגיע, כי לרוב השיטה שם זה ״חדש אסור מן התורה״, למרות שיש דברים שהם מתנהגים בהם באופן ״חדש״, כמו ששש משזר הסביר באשכול המקביל, אם רק ינסה לדבר הוא יתקבל בבוז, במקרה הטוב בוז נסתר, במקרה הפחות טוב...

הוא אשר אמרתי.
מפחד מביקורת.

לגבי המשך דבריך-
אכן צודק אתה שהוא סוג של קרבן,
לא חושב שקרבן כל ה'מערכת החרדית',
אולי יותר קרבן ה'רעבישקייטן'

באופן אישי אין לי טענות על מה שהוא עושה
יש לי בעיה בעיקר עם מה שהוא כותב,
ובעיקר שזה מגיע גם לפלטפורמות חרדיות

מבחינתי שימשיך להיות ה'קרליבך' של הדור הזה,
זה מתאים לו,
והוא מלחין שירים מצוינים,
אבל שלא ינסה לחנך לי את ה'מערכת החרדית' ולהאשים אותה בכל תיסכוליו האישיים...

אני לא מגיע להתנצח, רק לנסות לדייק עד הסוף.
חז״ל כבר אמרו שמצווה לא לומר דבר שאינו נשמע, זה שהוא לא מדבר בביתו פנימה (למרות שלא מאד ברור לי שהוא לגמרי שותק...) לא אומר שהוא מפחד מביקורת, אלא שאין לו למי לדבר..

לא מסכים עם זה שהוא קורבן של הרעבישע, אולי זה מעצים, אבל בהחלט לא הסיבה, יש אינספור נוער ואברכים במצבו, הם אמנם לא יצאו בכזה מרד, אבל מצבם גרוע מאד מאד.
לא יודע איפה הבנת שאני תולה את הקורבנות בכל המערכת, להיפך, אני כל הזמן מדגיש שהמערכת שלנו נפלאה, אבל בהחלט זקוקה בחלק מהדברים לשינוי תפיסה, במיוחד למיוחדים בינינו.

[א יודעלע]

אתם צודקים לחלוטים שר'מ"מ אינו שחור לבן,
סה"כ הוא עדיין צעיר וקשה עדיין לראות כיצד יתפתחו הדברים,

בכ"א אני רוצה להבהיר את דברי:
קודם כל אין לי גם טענות על עצם זה שהוא כותב,
אני לא חושב שאפשר לדון אותו במצבו,
אבל כאשר הוא כותב דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההשקפה הנכונה לדעתי,
אני רואה לנכון להביע זאת.


לגבי הביקורת,
ברצוני לחדד 2 נקודות:
1. הביקורת-
הוא לא מפחד שיבקרו אותו, אבל אין לו יכולת להתעמת עם הביקורת החרדית הפנימית. מקווה שההבדל מובן.

2. נשיאת חן-
רוב בנ"א חשוב להם לשאת חן בעיני מישהו. במיוחד אנשי תקשורת ובמה כמוהו.
כרגע הקהל בעיניו הוא רוצה לשאת חן הוא הקהל החרדי היושב בפייסבוק, ואין לו צורך לשאת חן בעיני העולם החרדי הרגיל.
ולכן הוא אינו מפחד מביקורת בבית פנימה, כי כרגע הוא ממילא שם עליהם פס, והוא לא מעונין לשאת חן בעיניהם.
האם נראה לכם שהוא יסכים לכתוב דברים שיגררו ביקורת עמוקה מצד החרדים גולשי הפייסבוק?!
(האמת שבבלוג האחרון היה נראה שחזר בו הרצון למצוא חן גם בעיני החרדי הרגיל, ולכן הרבה להתנצל)

[הכתב והמכתב]

אתם צודקים לחלוטים שר'מ"מ אינו שחור לבן,
סה"כ הוא עדיין צעיר וקשה עדיין לראות כיצד יתפתחו הדברים,

בכ"א אני רוצה להבהיר את דברי:
קודם כל אין לי גם טענות על עצם זה שהוא כותב,
אני לא חושב שאפשר לדון אותו במצבו,
אבל כאשר הוא כותב דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההשקפה הנכונה לדעתי,
אני רואה לנכון להביע זאת.


לגבי הביקורת,
ברצוני לחדד 2 נקודות:
1. הביקורת-
הוא לא מפחד שיבקרו אותו, אבל אין לו יכולת להתעמת עם הביקורת החרדית הפנימית. מקווה שההבדל מובן.

2. נשיאת חן-
רוב בנ"א חשוב להם לשאת חן בעיני מישהו. במיוחד אנשי תקשורת ובמה כמוהו.
כרגע הקהל בעיניו הוא רוצה לשאת חן הוא הקהל החרדי היושב בפייסבוק, ואין לו צורך לשאת חן בעיני העולם החרדי הרגיל.
ולכן הוא אינו מפחד מביקורת בבית פנימה, כי כרגע הוא ממילא שם עליהם פס, והוא לא מעונין לשאת חן בעיניהם.
האם נראה לכם שהוא יסכים לכתוב דברים שיגררו ביקורת עמוקה מצד החרדים גולשי הפייסבוק?!
(האמת שבבלוג האחרון היה נראה שחזר בו הרצון למצוא חן גם בעיני החרדי הרגיל, ולכן הרבה להתנצל)

נקודה 1 - איני יודע.
נקודה 2 - נכון.
ואולי באמת כדאי להציע לו שיפרסם את הבלוג שלו פה

[שפיץ]

מי מביא את הכתבה?

[יוסי גרין]

אציגה נא ברשותכם את דעתי בעניין.
ישר כשראיתי את המאמר הזה, חשבתי פעם ראשונה והזדהיתי עם הכותב (מ' ר'). ואכתוב את הערותי\הארותי על הכתוב.

[quote="ישיביש"]האם איבדנו את היכולת להראות אהבה • מעורר דיון
מדוע בתקופת חז"ל אנשים לא התביישו להחצין את רגשות האהבה כלפי הזולת? מה קרה לדור שמתבייש ברגש הכל כך חשוב הזה, והאם הדברים קשורים לתהליך ההתפכחות שעובר הציבור החרדי? הרב מענדל ראטה בפרק מעורר דיון ב'בלוג של המשפיע'

[b]השבוע נזכרתי בסיפור. זה היה לא מזמן. ישבתי באיזה בית מדרש, ולידי אברך חסידי שישב ולמד עם בנו. מכיר היטב את האברך. ברגע של הסחת הדעת של האבא, שאלתי את הילד איזו שאלה באותו לימוד. הילד ענה לי תשובה חכמה, ואני החמאתי לילד מחמאה מרגשת. הילד קרן מאושר, ואני חייכתי ונהניתי עד לב השמים. האבא הבחין פתאום בכך, והוא רואה את ילדו קורן מאושר ממחמאה אוהבת. אני מסתכל על האבא. הוא מנסה לחייך חיוך אוהב לילדו, אבל הוא לא מצליח. יצא לו כזה חיוך מעושה ומוזר. הוא ניסה, אבל הוא לא ידע איך עושים את זה. הוא לא ידע יותר מאשר לומר בסוף הלימוד משהו כמו 'פיין', טוב, יפה. וזהו. הוא אולי רצה להעביר משהו יותר לילדו, אבל הוא לא ידע בדיוק איך, מה.[quote="ישיביש"][b]

בדרך אגב - שבית את הילד בקסמי החיוך שלך, וגרמת בלא יודעין כנראה, לערעור מסוים בהעצמה של האב.

[quote="ישיביש"][size=150][b]אני יודע גם למה, מכיר טוב את אביו של אותו אברך. האברך, כנראה, בחיים לא קיבל חיוך אוהב, וכל שכן חיבוק אוהב מאבא שלו. הם גדלו בחסידות סגורה כזו, בו לא ממש מדברים בסעודה שלישית על 'לתת חיבוק אוהב לילדים'. רק דיברו אולי על צניעות וטהרת המשפחה, או על קימה בבוקר לזמן קריאת שמע, אבל על לתת אהבה לילדים? לא ממש דיברו על כך. ולא שהאבא הזה לא אהב את ילדיו, הוא פשוט לא חונך לתת אהבה לילדיו, לחבק, לאהוב, ללטף, להיות ממש מאוהב בילדים בלי סוף ולבטא את האהבה בחופשיות. גם אם הוא רצה לבטא, הוא כבר לא ידע איך, והתקשה לבטא אותה. אם אתה גדל בסביבה שאיננה משוחררת בקטע הזה, אתה ממש מתקשה בעניין איך להעביר לילדיך, ואז די ברור שגם ילדיך יתקשו להעניק אהבה בצורה משוחררת ובריאה לילדיהם.[quote="ישיביש"][size=150][b]

בנקודה הזאת יש צדק בדברים, אם כי מעורב בו גם סיגים של שקר והבאי. ועל זה דווה ליבנו...

[quote="ישיביש"][size=150][b]אינני יודע בדיוק מהי הסיבה, אבל הרבה מבני הדור הצעיר מתלוננים על כך שהדור הקודם לא ידע להעניק אהבה לילדיו בצורה בריאה ונורמלית. לא כולם, אבל הרבה. יש הטוענים שזה היה דור שהיה בן לניצולי שואה, והדור של השואה, אוי נעבעך, איך שלא היה להם מי שיחבק אותם ויאמר להם 'בני יקירי אהבת נפשי', אז הם לא ידעו לתת את זה לדור ההמשך, שהוא בעצם דור ההורים שלנו. לרפא פצעים עמוקים - אורך זמן. לפעמים זה אורך כמה דורות, אבל אינני בטוח שזו היא הסיבה היחידה.[quote="ישיביש"][size=150][b]

פה הלך הכותב והציג מן מוסכמה מסוימת שיש לדון עליה, ובא לסתרו ולומר שאינו רק איזה דמיון מודרך, או אפי' איזה ניחום והרגעה עצמית
ובא לומר ש- "האמת" היא הרבה יותר עמוקה.

[quote="ישיביש"][size=150][b]אני חושב שישנה עוד סיבה עמוקה ושורשית לעניין. היא קשורה איכשהו לנושא המאמר שנכתב בשבוע האחרון. מאמר שחולל קצת סערה והיו לכך הרבה תגובות בעד ותגובות נגד. עד כמה המילה 'אהבה' היא לגיטימית בציבור שלנו.

אבל לפני שאני מטיל שוב ביקורת על 'הציבור שלנו', חשוב לי לומר משהו. אני מרבה לומר ביקורת במאמריי על נושאים שבעיניי צריכים שינוי. יש התמהים על נועזותי לומר ביקורת על ציבור שלם וגדול, אבל אני רוצה להסביר ולומר: אני חלק בלתי נפרד מהציבור שאני מכנה 'הציבור שלנו'. בעיניי, ציבור שאינו מעז לומר ביקורת על עצמו ולבקר היטב את העיוותים שנוצרים עם הזמן ללא משים וללא כוונה רעה, איננו ציבור כנה ואמיתי עם עצמו. כשאני אומר ביקורת על המגזרים שלנו, אני אומר גם ביקורת על עצמי. אנחנו בסך הכל בני אדם, וכמו כל בני האדם, אנחנו טועים לפעמים. הטעויות אינן מתוך כוונות זדון ולא קשורות כלל להנהגת גדולי האומה. הן קורות מעצמן בתהליכים שונים, ועל פי רוב ללא משים. לרוב הדברים שאני כותב יש עשרות אלפי אנשים 'מהציבור שלנו' שמסכימים עם כל מילה ואומרים: "וואלה, אמרת בקול את מה שכולנו חשבנו בשקט". חשוב לי גם להדגיש, שכשאני מדבר על חסרון ועל תיקון, זה לא אומר שכולנו טועים ולקויים בכך, זה רק אומר שיש הרבה שצריכים לשים לב לטעויות הללו, וכשאני מבקר, אני מבקר גם את עצמי, על הטעויות שגם אני מוצא את עצמי נכשל בהם עד שאני תופס את עצמי.[quote="ישיביש"][size=150][b]

לכל ההצטדקויות לא נתייחס כעת היות וכמה מחברי הפורום כבר הקדימונו.

[quote="ישיביש"][size=150][b]מה שקורה הוא שיש הרבה הורים שאינם מעזים לתת חיבוק אוהב ובריא לילדיהם. עמוק בתת המודע שלהם זה גם מעצור, כביכול, דתי, קשור ליהדות או אולי צניעות, כמה שזה נשמע מצחיק. יש איזו תחושה פנימית שתובעת מהם ריחוק מסוים מילדיהם בגלל שאהבה זה לא בדיוק הדבר ששגור על פיהם, זה לא בדיוק משהו שאפשר או מותר לבטא בחופשיות. יצרנו חומה גבוהה ומפחידה מאוד סביב המילה 'אהבה'. האם ראיתם פעם אבא שמחבק את ילדו בבית המדרש, באהבה פשוטה וכנה?[quote="ישיביש"][size=150][b]

לא הכי נכון, כי אצל אחינו בני ספרד ואפי' היושבים ב'אמריקה' קיים ביטוי של חום ואהבה.

[quote="ישיביש"][size=150][b]אינני מדבר על שעת התפילה שכתוב בשו"ע שלא לבטא אז ביטויי חיבה לילדים, שדווקא מכך משמע שבשעות אחרות זה ממש רצוי. אבל הורים, איכשהו, מתביישים לבטא אהבה בצורה משוחררת ובריאה לילדיהם.[quote="ישיביש"][size=150][b]

הדוגמא איננו נכון כלל וכלל, וכתבו בדבר כבר.

[quote="ישיביש"][size=150][b]כמה מכם קוראי המדור יכולים להעיד על עצמם ששמעו מאבא שלהם את המשפט הפשוט והחיוני הזה: 'אני אוהב אותך'? שקיבלו חיבוק אוהב ואמיתי מאבא שלהם? החיסרון הזה נשאר חרוט בנפש לנצח. מצמרר אותי לחשוב, אבל זוהי האמת: ישנם עשרות אלפי צעירים שמסתובבים עם כאב עמוק ועם צימאון אדיר לחיבוק, לאהבה אינסופית, בגלל שפשוט לא קיבלו את זה בימי ילדותם. ולא בגלל שבלב הוריהם לא פיעמה אהבה עמוקה לילדיהם, הם פשוט חששו לבטא את רגשותיהם בצורה משוחררת ופתוחה. חששו לומר את המשפט הפשוט והנצחי: ילד מתוק שלי, אני אוהב אותך. אולי רק בגיל שנתיים או שלוש העזו הוריהם לומר מילים דומות,[quote="ישיביש"][size=150][b]

יש אמת בדבר, אבל הוא מנסה להחליט ולומר שהכל בגלל ---

[quote="ישיביש"][size=150][b]אבל חס וחלילה - מהרגע שהילדים קיבלו קצת שכל, כשהם ידעו כבר לחשוב ולהבין מה הם בדיוק רוצים לקבל. [quote="ישיביש"][size=150][b]

ופה נגע בעניין שצריך להוקיע את המבט החומרני שנתן בה

[quote="ישיביש"][size=150][b]בעיניי הסיבה העיקרית לבעיה היא ה'ווטו' שהטלנו על המילה אהבה. בעוד שבתנ"ך ובימי חז"ל המילה הזו הייתה חלק בלתי נפרד מהשפה היומיומית, וכשאמרו 'אהבה' התכוונו למשמעות האמיתית של המילה, היום אנשים מפחדים לומר ולדבר על אהבה בגלל שזה מיד מתקשר להם עם דברים אחרים. לא יאומן. המילה הכי טהורה וקדושה התבלבלה לנו עם הדברים הכי גרועים. האם אני מאשים את מישהו מאיתנו בכך? לא. הסיבה לבלבול היא די פשוטה: העולם הגדול בלבל את העניין. בלבל והתבלבל. נוצר בלגן גדול בעולם עם המילה 'אהבה'. אם כי בתורת המזרח, 'אהבה' מכוונת על אחדות וטוהר הלב וחמלה כנה, אבל התרבות המערבית, השולטת יותר בעולם הגדול, בלבלה מאוד בין אהבה טהורה לבין מושגים אחרים.

זוהי בעצם הסיבה כנראה שגרמה לנו לסגור את הדלת לגמרי וליצור חומה גבוהה ואימתנית סביב כל העניין, ואוי ואבוי לו למי שיעז ליצור סדק ולהטיל ספק בגובהה הנצרך של חומה אדירה זו. אבל חברים יקרים, הגזמנו, נסחפנו. אין ספק שצריך לדעת לשים את ההבדל הברור, אבל הרגנו ומחקנו מושג כל כך קדוש שאי אפשר לה לבריאה להתקיים בלעדיו. אנחנו כל כך מפחדים מביטויי אהבה כנים ופשוטים כמו למשל, חיבוקים. תפתחו את התנ"ך, מהרגע הראשון של הבריאה עד סוף ההיסטוריה של התנ"ך, אנשים ידעו לאהוב ולחבק את ילדיהם, וגם את חבריהם וידידיהם. לאף אחד לא נפל בדעתו שזה בעייתי. גם בימי חז"ל, כמו שרואים בזוהר, כל המפגשים קרו עם חיבוקים ואפילו נשיקה במצח. 'נשק ליה על מצחיה', זה היה הביטוי הפשוט והבריא של אהבת הלב איש לחברו.[quote="ישיביש"][size=150][b]

[size=150]ואצטט מה ששמעתי מרבותי צדיקי אמת "דמי שחושב ואומר שהסיבה שיעקב אבינו קרא לנכדיו בפרשה זו - ויחבק להם וינשק להם, הוא בגלל
שזו התגובה הנורמטיבית של סבא לנכדיו, הוא טיפש ועם הארץ ואדם חומרי ביותר. מדובר בעניינים נשגבים (שאין לי כח להאריך ולכתוב את זה כעת, אני)מאד, שרצה להכניס ולהשפיע להם דברים וכוחות עליונים ולא היה יכול להשפיע זאת דרך העיניים, כי הם כבדו מזוקן, לכך באמת הקדימה התורה וכתבה "ועיני ישראל כבדו מזקן ולא יכלו לראות" דבפשטות זה מיותר. וכן "וינשק יעקב לרחל" מי שחושב שזה היה בגלל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים קרובת משפחה קטנה ומנשקים אותה, הוא טיפש ו"גראב יונג". ולכן רש"י הקד' כותב שם שבכה על שלא יקבר עמה,
ולא יתכן לחשוב בכלל על כל הכתוב בתנ"ך ודברי חז"ל הגמ' וכדו' שמדובר בתגובות רציונאליות ואנושיות...
ואל תאמר שעדיין יש דרך הפשט ואפש' לפר' שפשוטו דמדברים על האבות הקד' והאמהות הקד' ושבטי קה ושאר שרפי מעלה בתנ"ך ובגמ' שהיו דבוקים תמיד בעולמות העליונים ביותר והם ממרכבה עליונה, וזהו פשוטו של מקרא ממש ממש...
(בהשגחה פרטית בדיוק אתמול שמעתי את כל זה).

עד כאן כי אין לי פשוט כח להמשיך

[הכתב והמכתב]

בכלל אינו מובן כל מה שכתוב בתורה כי הכל עולמות עליונים, לפי דעתך, וגם כשכתוב שם את מי צריך לאהוב (כגון הקב"ה) ואת מי אסור, וממי צריך לירוא, מי שחושב שזה כפשוטו הוא גראבר יונג, שבודאי אין הכוונה כפשוטו אלא למשהו אחר, וגם בכלל כל הצווים והאיסורים מי שמבין אותם כפשוטו הוא מגושם ואין זה אלא ענינים אחרים שאנו לא מבינים. ואשר על כן יש לתמוה בכלל למה ניתנה התורה כי ממילא אי אפשר להוציא ממנה שום הוראה למעשה כי הכל מרמז על ענינים נעלמים איזה שרק תרצו העיקר לא כפשוטו ולא למעשה, ואולי גם זה לא מובן. וכמובן אם תמצאו איזה רד"ק (בפרשת ויצא) או רמב"ן שמפרש ענינים כפשוטם אז יש לסובב העינים והידים ולהגיד שגם זה לא כפשוטו.

[יהודי חושב]

בכלל אינו מובן כל מה שכתוב בתורה כי הכל עולמות עליונים, לפי דעתך, וגם כשכתוב שם את מי צריך לאהוב (כגון הקב"ה) ואת מי אסור, וממי צריך לירוא, מי שחושב שזה כפשוטו הוא גראבר יונג, שבודאי אין הכוונה כפשוטו אלא למשהו אחר, וגם בכלל כל הצווים והאיסורים מי שמבין אותם כפשוטו הוא מגושם ואין זה אלא ענינים אחרים שאנו לא מבינים. ואשר על כן יש לתמוה בכלל למה ניתנה התורה כי ממילא אי אפשר להוציא ממנה שום הוראה למעשה כי הכל מרמז על ענינים נעלמים איזה שרק תרצו העיקר לא כפשוטו ולא למעשה, ואולי גם זה לא מובן. וכמובן אם תמצאו איזה רד"ק (בפרשת ויצא) או רמב"ן שמפרש ענינים כפשוטם אז יש לסובב העינים והידים ולהגיד שגם זה לא כפשוטו.

טובבב, חזק אתה!

[yehuda]

בעקבות דברים אלו: "ואצטט מה ששמעתי מרבותי צדיקי אמת "דמי שחושב ואומר שהסיבה שיעקב אבינו קרא לנכדיו בפרשה זו - ויחבק להם וינשק להם, הוא בגלל
שזו התגובה הנורמטיבית של סבא לנכדיו, הוא טיפש ועם הארץ ואדם חומרי ביותר. מדובר בעניינים נשגבים (שאין לי כח להאריך ולכתוב את זה כעת, אני)מאד, שרצה להכניס ולהשפיע להם דברים וכוחות עליונים ולא היה יכול להשפיע זאת דרך העיניים, כי הם כבדו מזוקן, לכך באמת הקדימה התורה וכתבה "ועיני ישראל כבדו מזקן ולא יכלו לראות" דבפשטות זה מיותר. וכן "וינשק יעקב לרחל" מי שחושב שזה היה בגלל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים קרובת משפחה קטנה ומנשקים אותה, הוא טיפש ו"גראב יונג". ולכן רש"י הקד' כותב שם שבכה על שלא יקבר עמה".

נכתבה תגובה זו:

בכלל אינו מובן כל מה שכתוב בתורה כי הכל עולמות עליונים, לפי דעתך, וגם כשכתוב שם את מי צריך לאהוב (כגון הקב"ה) ואת מי אסור, וממי צריך לירוא, מי שחושב שזה כפשוטו הוא גראבר יונג, שבודאי אין הכוונה כפשוטו אלא למשהו אחר, וגם בכלל כל הצווים והאיסורים מי שמבין אותם כפשוטו הוא מגושם ואין זה אלא ענינים אחרים שאנו לא מבינים. ואשר על כן יש לתמוה בכלל למה ניתנה התורה כי ממילא אי אפשר להוציא ממנה שום הוראה למעשה כי הכל מרמז על ענינים נעלמים איזה שרק תרצו העיקר לא כפשוטו ולא למעשה, ואולי גם זה לא מובן. וכמובן אם תמצאו איזה רד"ק (בפרשת ויצא) או רמב"ן שמפרש ענינים כפשוטם אז יש לסובב העינים והידים ולהגיד שגם זה לא כפשוטו.

והנה תגובתי: לבן אדם יש רק שתי נפשות: הנפש האלוקית, והנפש הבהמית. כל פעולה ופעולה היא אחת מהשניים: או מתוך הנפש האלוקית, או הנפש הבהמית. פעולה הנעשית בלי מחשבה היא הנפש הבהמית, פעולה הנעשית מתוך מחשבה להועיל בה היא בעצם פעולה גשמית שיש בה כוונה רוחנית והיא הנפש האלוקית (כמובן שאף אחד לא מדבר על מחשבה להרע שבאה מתוך הקליפות והסט"א).

אין ספק שהאבות הקדושים לא עשו שום פעולה מתוך רצון טבעי של הנפש הבהמית, וכל פעולה שלהם עוררה עולמות נשגבים. אלא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכשהתורה אומרת שהיה חיבוק, הכוונה היא מלבד חיבוק רוחני (שהיא דביקות נפש יעקב אבינו מידת תפארת במידתו של יוסף שהיא מידת היסוד) היה גם חיבוק מציאותי, ששימש ככלי לחיבוק הרוחני, וכשפעולה פיזית נעשית במאת האחוזים רק מתוך הפעולה הרוחנית אזי נעשה העולם הגשמי מרכבה (כמרכבה לרוכב שבטלה במציאות לרוכב) לעולמות העליונים.

עכשיו נחזור לשאלת החיבוק בין אב לבן: אם התורה מתארת מפגש של אב ובן שהיו שניהם מרכבה לשכינה בצורת חיבוק, ומכיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, הדבר אומר שגם מי שהוא לא בדרגה של יעקב אבינו, כשהוא מחבק את הבן, וכמובן שהקשר בין אב לבן שהיא הדרך שבה התורה והאמונה עוברת מדור לדור הוא קשר רוחני וקדוש ביותר, אם כן החיבוק בין אב לבן הוא דבר רצוי על פי התורה. חיבוק כזה אנו רשאים ללמוד מתוך התורה וכמו שכתב מענדל.

לעומת זאת על הפסוק וינשק לה כו' שנכתב ביעקב ורחל, למרות שברור שהפעולה היתה במציאות העולם הזה, אין לנו שום אפשרות להבין את הפעולה הזאת וללמוד ממנה, מכיון שאין לנו שום קשר לפעולה כזאת: במילים אחרות, אנו לא יכולים לבצע בכלל חיבוק כזה או נישוק כזה. מכיון שהאבות הקדושים שזיככו את עצמם כבר בצעירותם בשלימות היו רחוקים מהתאווה הגשמית מרחק מליארדי שנים, (אם היהודי הקדוש מפשיסחא העיד על עצמו שרחוק מתאווה זו כמת שמת לפני חמש מאות שנים, מה נאמר על האבות הקדושים? אין לנו כלל יכולת להבין את האבות הקדושים ודרגתם), מכיון שכך אנו לא יכולים ללמוד מפעולה כזאת כפשוטה, אלא כמו שלימדונו חז"ל בזאת.

[יוסי גרין]

וכן "וינשק יעקב לרחל" מי שחושב שזה היה בגלל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים קרובת משפחה קטנה ומנשקים אותה, הוא טיפש ו"גראב יונג". ולכן רש"י הקד' כותב שם שבכה על שלא יקבר עמה".

הסיבה שרש"י הקד' כותב על מה בכו. היינו של יקברו ביחד נרמז בזה שלא היה להם שום רגש חומרי כמו שהמת אינו מרגיש

וח"ו לחשוב על יעקב אבינו - זה נראה שכמה לא תפסו את עומק המושג "מרכבה לשכינה" והוא היה דבוק כל כולו באין סוף ברוך הוא ומהלך בעולם האצילות דאצילות וכן רחל ולנו אנשים שפלים מדור שפל בלתי נתפש איך זה הולך יחד....
רק ראיתי שיהודה המנהל יש לו ראש על הכתפיים והוא ירד לעמק הכוונה.

ותשובה ל'הכתב והמכתב' הוא שברוב התורה הקד' הפשט הוא כפי שאנחנו מבינים פשט
אבל באבוה"ק והאמהוה"ק ושאר האנשים בתנ"ך וחז"ל הפשט הוא כפי מדרגתם - פשט, ורק ראש עקום ומסולף יכול לחשוב על הענקים האלו כאלו השוואות מגושמות.

תוך כדי כתיבה נזכרתי בהא דאיתא בכתבי האריז"ל שזה שכתוב על מנשה בן חזקיה הכניס צלם להיכל - היינו שנפל לו מחשבה זרה בתפילתו והפגם היה כ"כ גדול כפי גדלותו שהיה מלך ישראל, וכאשר לצדיק קורה כאלו דברים אז פשוטי העם עושים דברים שלא יעשו ומגיעים למצב של הכנסת צלם להיכל, ולא שהוא עצמו בידיו הכניס פסל לביהמ"ק כההבנה הראשונית וזהו הפשט הפשוט עוד חוץ מרמז דרש סוד וכו'

והמבין יבין כי קיצרתי מאד מאד ויקיש לכל השאר
ואשר לא "יודע אפי' קצת" ככלב המלקק לא ירים את קולו כי הם דברים עדינים מאד מאד,

ושאר המצוות והעבירות בתורה הם כפי שפירשו לנו חז"ל אחד לאחד ונאסף בשו"ע...

ולעניין החיבוק של יעקב לנכדיו אצטט -

צרור המור
ואמר לא יוכל לראות. כלומר לא יוכל לראותם בטוב עין בעין, כדי שתחול הברכה עליהם. ולכן וישק להם ויחבק להם. כדי להדביק מחשבתו בהם ולברכם:
אור החיים
ועיני ישראל וגו' צריך לדעת למה כתב הודעה זו במקום זה, ומה קשר ושייכות לדבר זה עם הסמוך לו וישק להם ויחבק להם עוד צריך לדעת אומרו להם שהיה לו לומר וישק אותם ואולי ששני דקדוקים אלו, כל אחת מתרצת חברתה, כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק, ולזה אמר להם ולא אמר אותם, והבן:

העמק דבר
ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות. כדי להוסיף עוד אהבה ע"י הסתכלות יפה ע"כ עשה פעולות אחרות במשמוש ידים וברעיון שקוע בהם לאהבה:

עד כאן ציטוטים

ואכתוב עוד שידוע ליודעים שהכוח החזק ביותר של צדיק והשפיע הוא עי העיניים ויעקב אבינו כבר לא פעל לו העיניים כי כבדו מזקן-זה שקנה חכמה והסתובב כבר בעולמות העליונים לכן היה מוכרח להשתמש בחיבוק ונישוק.

וכל אחד שיעשה חשבון פשוט בני כמה היו מנשה ואפרים אז !!! וכן יעקב יראה בעצמו שזה לא כהנהגת סבא לנכד כפשוטו...

כל שכתבתי הוא זה שמענדל הביא דוגמאות מאנשי התנ"ך
אבל באמת צריך לחבק ולנשק וכו'

וזאת למודעי כי אני לא יכול להקליד מהר ויש לי הרבה בפה ובראש להרחיב ולא כעת הזמן ואקווה שלא יבינו אחרת משהתכוונתי... בתפילה לקל חי שלא יצא תקלה מתחת ידינו....

[שש משזר]

א. הוא מפחד מאיתנו, המבקרים אותו...

לא חושב שהוא מפחד מביקורת, אדם שמפחד מביקורת לא היה כותב ועושה שמינית ממה שהוא מעיז לכתוב ולעשות.
הייתי אומר שהיות שכוונותיו אמיתיות הוא מקבל את האמת ממי שאמרה והוא מספיק חכם לקלוט שאם הוא רוצה באמת להשפיע הוא צריך להבהיר דברים שלא הובנו כראוי.

יהודי חושב, אני מסכים לדבריך.

אני כן מכיר את ר' מענדל אישית, ויודע שהוא לא מפחד מביקורת, אלא רוצה שהמסר יעבור מבלי שהרדודים יתעכבו על הלשונות המושחזות והדברים הנוקבים.

[שש משזר]

מה הפירוש מפחד מביקורת? אם הוא מפחד אז הוא שותק. ואם הוא לא שותק הוא לא מפחד. תסכימו שהנושא שהוא כתב עליו בשבוע שעבר הוא נושא שמי שיש לו טיפה פחד לא יעיז להעלותו על דל שפתיו.
מוזר לי שאלו שמתנגדים אליו לא מוכנים לשמוע עליו אפילו מילה אחת טובה.
אם הוא מסייג את עצמו - זה נחשב פחד. אם לא - אז חוצפן ומתקן עולם. אם תאירו באור שלילי כל מילה שהוא כותב, אז תמשיכו לשכנע את אלה שמנסים להבין מה הוא רווצה ומאיפה הוא בא שההתנגדות אליו בעצמה אינה אלא סוג של פחד ואינה ענינית כלל.

כל מילה פנינה.

מאותו הטעם הפסקתי להגיב לדברי המשמיצים, כי הראו את פרצופם האמיתי לא פעם ולא פעמיים, שאין להם בעיה כזו או אחרת, אלא בעיה כללית.

[שש משזר]

בכלל אינו מובן כל מה שכתוב בתורה כי הכל עולמות עליונים, לפי דעתך, וגם כשכתוב שם את מי צריך לאהוב (כגון הקב"ה) ואת מי אסור, וממי צריך לירוא, מי שחושב שזה כפשוטו הוא גראבר יונג, שבודאי אין הכוונה כפשוטו אלא למשהו אחר, וגם בכלל כל הצווים והאיסורים מי שמבין אותם כפשוטו הוא מגושם ואין זה אלא ענינים אחרים שאנו לא מבינים. ואשר על כן יש לתמוה בכלל למה ניתנה התורה כי ממילא אי אפשר להוציא ממנה שום הוראה למעשה כי הכל מרמז על ענינים נעלמים איזה שרק תרצו העיקר לא כפשוטו ולא למעשה, ואולי גם זה לא מובן. וכמובן אם תמצאו איזה רד"ק (בפרשת ויצא) או רמב"ן שמפרש ענינים כפשוטם אז יש לסובב העינים והידים ולהגיד שגם זה לא כפשוטו.

טובבב, חזק אתה!

אכן, מצטרף.

[שש משזר]

תמשיכו לגלגל עיניים ולצטט דברי קבלה, ללהטט ולחשוב שמי שחושב אחרת הוא מופקר.

ואני אלך בתומי, בעקבות הראשונים כמלאכים, ובעקבות חז"ל במדרש רבה, והכל ייראה אחרת. אם ישנו פשוטו של מקרא, ואמרו חז"ל שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, אזי אף שיש בתוכו גם סוד ורמז עדיין אין הנקודה הפשוטה משתנית וזזה ממקומה.

וכמו כל החכמים כאן, גם אני לא אפרש שיחתי.

[שפיץ]

לסיכום: כל המבקרים - טיפשים, כל המסכימים ולא מפרשים שיחתם - חכמים.

[שש משזר]

אכן, זהו ה'שפיץ'...

[יוסי גרין]

אני רואה שכולם שילבו ידיים וגם אנוכי אעשה זאת,
אבל לא, הסיבה האמיתית כי מגיע שובבי"ם וצריך להתפנות לדברים החשובים באמת...!-!-!....

[יהודי חושב]

הדיון כאן הוא מראה למה שקורה בציבור שלנו, יש אצלינו אנשים נפלאים, תלמידי חכמים ואינטליגנטים, שומרים על קלה כבחמורה באמת לשם שמים, אבל- מקובעים ומרובעים שלא מוכנים בשום אופן שבעולם לחרוג מהריבוע, לעיתים זה מצוין, הריבוע הזה שמר על היהדות שלנו לאורך הדורות, אבל יש מצבים שביטולה זהו קיומה.

מביאים כאן אינספור ראיות שחלק מהדור הצעיר זקוק לשינוי, והחלק הזקוק לשינוי הולך וגדל, מביאים ראיות שבגלל שלא יוצרים את השינוי הנוער הזה זולג לנו מבין האצבעות לכיוון התהום והשאול, אנחנו מאבדים אותם! ואנשים מעדיפים להיות בת יענה ולהתעסק עם תורת הקבלה והסוד כדי לא לקבל את הדברים כפשוטם, שחייבים שינוי! (ולא אני לא מזלזל ח״ו באף חלק מהתורה!!)

אני לא אומר שר׳ מנדל הוא המשיח בכבודו ובעצמו, ממש לא, אבל לפחות כרגע נראה לי שהוא סוג של התחלתא דגאולה של הנושא, לא מספיק מבורר, אבל בהחלט מספיק בשביל סוג של התחלה.

ולכל הקופצים למיניהם, בכוונה מדגיש ״לפחות כרגע״ כי איני מכירו ואין לי מושג מה יהיה איתו הלאה, לאן פניו מועדות, אבל לפחות אני מודה שיש בעיות ונותן צ׳אנס למישהו שכן מנסה, בדרכו שלו, להתחיל לפתור אותם.
הוא לפחות עושה מה שאני לא עושה, ועל כך בכל מקרה אני מוקיר ומעריך.

[יאיר]

אגב, נראה שקרא היטב את הביקורות עליו...

אני יודע מה הניק שלו בפורום...

מי האמין??...

חמדתי לצון

עניין אותי לראות מה יהיו התגובות... (:

[לוי]

ואם כבר בענין הנשיקות מדובר, רציתי גם לומר הערה בזה.

שמעתי מגדולי המחנכים (מלפני הרבה שנים) שבזמנינו טוב לאביו שינשק לפעמים את בניו, ולאו דוקא הקטנים אלא בעיקר הגדולים עד שנת הבר מצוה, כדי להעביר ולהכריע את הנשיקות של היצה"ר שנותן לרוב כהיום ברחוב בעוה"ר.

ואגב, שמעתי פעם ממחנך גדול, שסיפור סיפור מאיזה ילד גדול שחטף פעם האפיקומן מאביו, ולפני האכילת האפיקומן חיפש האבא את האפיקומן ושאל מי לקח זאת, ענה הילד שהוא חטף אותו, אמר לו אביו בבקשה תן את זה בחזרה מהר, השעה כבר מאוחר, אמר לו הילד אבל אני רוצה משהו על זה, אמר לו אביו בביטול: מה אתה כבר רוצה לבקש? מכונית קטנה של פלסטיק? או מכבי אש קטן? וכו'. ענה הילד אני רוצה שתתן לי פעם אחת נשיקה!!!
וכל המסובין שם כששמעו זאת מפי הילד, הורידו את ראשם על השלחן ומעיניהם זלגו דמעות. עד כאן הסיפור.

[הכתב והמכתב]

וכן "וינשק יעקב לרחל" מי שחושב שזה היה בגלל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים קרובת משפחה קטנה ומנשקים אותה, הוא טיפש ו"גראב יונג". ולכן רש"י הקד' כותב שם שבכה על שלא יקבר עמה".

הסיבה שרש"י הקד' כותב על מה בכו. היינו של יקברו ביחד נרמז בזה שלא היה להם שום רגש חומרי כמו שהמת אינו מרגיש
רש"י כותב את זה על ויבך ולא על וישק ... ואינני מבין מה הקשר
וח"ו לחשוב על יעקב אבינו - זה נראה שכמה לא תפסו את עומק המושג "מרכבה לשכינה" והוא היה דבוק כל כולו באין סוף ברוך הוא ומהלך בעולם האצילות דאצילות וכן רחל ולנו אנשים שפלים מדור שפל בלתי נתפש איך זה הולך יחד....
התורה ניתנה גם לאנשים שפלים כמותנו....
רק ראיתי שיהודה המנהל יש לו ראש על הכתפיים והוא ירד לעמק הכוונה.
נכון... רוב דבריו נכונים
ותשובה ל'הכתב והמכתב' הוא שברוב התורה הקד' הפשט הוא כפי שאנחנו מבינים פשט
אבל באבוה"ק והאמהוה"ק ושאר האנשים בתנ"ך וחז"ל הפשט הוא כפי מדרגתם - פשט, ורק ראש עקום ומסולף יכול לחשוב על הענקים האלו כאלו השוואות מגושמות.
נדמה לי שיש כאן איזשהי טעות בהגדרת נפש האדם. אבל צריך לכתוב על זה ספר כדי להסביר

תוך כדי כתיבה נזכרתי בהא דאיתא בכתבי האריז"ל שזה שכתוב על מנשה בן חזקיה הכניס צלם להיכל - היינו שנפל לו מחשבה זרה בתפילתו והפגם היה כ"כ גדול כפי גדלותו שהיה מלך ישראל, וכאשר לצדיק קורה כאלו דברים אז פשוטי העם עושים דברים שלא יעשו ומגיעים למצב של הכנסת צלם להיכל, ולא שהוא עצמו בידיו הכניס פסל לביהמ"ק כההבנה הראשונית וזהו הפשט הפשוט עוד חוץ מרמז דרש סוד וכו'
לא הבנתי למה זהו הפשט הפשוט אדרבה זהו דרוש שבדרוש.

והמבין יבין כי קיצרתי מאד מאד ויקיש לכל השאר
ואשר לא "יודע אפי' קצת" ככלב המלקק לא ירים את קולו כי הם דברים עדינים מאד מאד,
על דברים עדינים כאלו אי אפשר לחוות דעה לא לכאן ולא לכאן, אי אפשר לקבוע רק לצד אחד לא לחוות דעתו מפני שהדברים עדינים.
ושאר המצוות והעבירות בתורה הם כפי שפירשו לנו חז"ל אחד לאחד ונאסף בשו"ע...

ולעניין החיבוק של יעקב לנכדיו אצטט -

צרור המור
ואמר לא יוכל לראות. כלומר לא יוכל לראותם בטוב עין בעין, כדי שתחול הברכה עליהם. ולכן וישק להם ויחבק להם. כדי להדביק מחשבתו בהם ולברכם:
אור החיים
ועיני ישראל וגו' צריך לדעת למה כתב הודעה זו במקום זה, ומה קשר ושייכות לדבר זה עם הסמוך לו וישק להם ויחבק להם עוד צריך לדעת אומרו להם שהיה לו לומר וישק אותם ואולי ששני דקדוקים אלו, כל אחת מתרצת חברתה, כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק, ולזה אמר להם ולא אמר אותם, והבן:
נכון. אבל פירושם לא בא לשלול הפשט הפשוט אלא להוסיף עליו. וזהו פשוט.
העמק דבר
ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות. כדי להוסיף עוד אהבה ע"י הסתכלות יפה ע"כ עשה פעולות אחרות במשמוש ידים וברעיון שקוע בהם לאהבה:
כנ"ל. מי שיש חומש המאור יודע לצטט עוד ציטוטים. את הרד"ק בויצא שהפנתי אליו לא בדקת (על הפסוק אעבדך). וזהו רק לדוגמא בעלמא
עד כאן ציטוטים

ואכתוב עוד שידוע ליודעים שהכוח החזק ביותר של צדיק והשפיע הוא עי העיניים ויעקב אבינו כבר לא פעל לו העיניים כי כבדו מזקן-זה שקנה חכמה והסתובב כבר בעולמות העליונים לכן היה מוכרח להשתמש בחיבוק ונישוק.

וכל אחד שיעשה חשבון פשוט בני כמה היו מנשה ואפרים אז !!! וכן יעקב יראה בעצמו שזה לא כהנהגת סבא לנכד כפשוטו...
אצל בני אונגרין מנשקים ילדים אפילו מבוגרים
כל שכתבתי הוא זה שמענדל הביא דוגמאות מאנשי התנ"ך
אבל באמת צריך לחבק ולנשק וכו'

וזאת למודעי כי אני לא יכול להקליד מהר ויש לי הרבה בפה ובראש להרחיב ולא כעת הזמן ואקווה שלא יבינו אחרת משהתכוונתי... בתפילה לקל חי שלא יצא תקלה מתחת ידינו....

[הכתב והמכתב]

הדיון כאן הוא מראה למה שקורה בציבור שלנו, יש אצלינו אנשים נפלאים, תלמידי חכמים ואינטליגנטים, שומרים על קלה כבחמורה באמת לשם שמים, אבל- מקובעים ומרובעים שלא מוכנים בשום אופן שבעולם לחרוג מהריבוע, לעיתים זה מצוין, הריבוע הזה שמר על היהדות שלנו לאורך הדורות, אבל יש מצבים שביטולה זהו קיומה.

מביאים כאן אינספור ראיות שחלק מהדור הצעיר זקוק לשינוי, והחלק הזקוק לשינוי הולך וגדל, מביאים ראיות שבגלל שלא יוצרים את השינוי הנוער הזה זולג לנו מבין האצבעות לכיוון התהום והשאול, אנחנו מאבדים אותם! ואנשים מעדיפים להיות בת יענה ולהתעסק עם תורת הקבלה והסוד כדי לא לקבל את הדברים כפשוטם, שחייבים שינוי! (ולא אני לא מזלזל ח״ו באף חלק מהתורה!!)

אני לא אומר שר׳ מנדל הוא המשיח בכבודו ובעצמו, ממש לא, אבל לפחות כרגע נראה לי שהוא סוג של התחלתא דגאולה של הנושא, לא מספיק מבורר, אבל בהחלט מספיק בשביל סוג של התחלה.

ולכל הקופצים למיניהם, בכוונה מדגיש ״לפחות כרגע״ כי איני מכירו ואין לי מושג מה יהיה איתו הלאה, לאן פניו מועדות, אבל לפחות אני מודה שיש בעיות ונותן צ׳אנס למישהו שכן מנסה, בדרכו שלו, להתחיל לפתור אותם.
הוא לפחות עושה מה שאני לא עושה, ועל כך בכל מקרה אני מוקיר ומעריך.

מסכים

[שש משזר]

גם אני מצטרף לזה.

אוסיף רק, שאני כן מכירו הגם שאין לי מושג לאן פניו מיועדות, כי הנסתרות לה' אלוקינו, אבל אם לשפוט לפי ההיסטוריה - הוא סוג של בשורה טובה.

[חבצלת השרון]

[b]ראיון עם מענדל ראטה בעיתון בקהילה[/b]

להורדה: https://jumbomail.me/j/CpUqW80ni0STBlt

[יהודי חושב]

[b]ראיון עם מענדל ראטה בעיתון בקהילה[/b]

להורדה: https://jumbomail.me/j/CpUqW80ni0STBlt

תודה רבה!

[חבצלת השרון]

photo_2017-01-14_22-26-06.jpg (39.38 KiB) נצפה 36824 פעמים