הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד, המפצח

הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי דובדבן » 13 יולי 2017, 15:08

סיפור אישי ומצמרר שקיבלתי אתמול לדוא"ל שלי,
אי אפשר להישאר אדישים...
גילוי נאות: אין לי קשר עם הרב שובקס ואנחנו לא מכירים בכלל.
לא אימתתי את הסיפור הזה, ומי שמעונין יש כתובת דוא"ל בסופו.

קחו עימכם דברים!!!
דובדבן
 
הודעות: 78
הצטרף: 09 יולי 2017, 21:22
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי דובדבן » 13 יולי 2017, 15:08

לפני שבועיים, במסגרת עבודתי בישיבות, ישבתי עם קבוצת בחורים בישיבה חסידית בירושלים.

לצדי ישב ראש הישיבה, שסיפר לבחורים על משהו שהתרחש לפני מספר שנים עם אחד מתושבי השכונה שהיה מוכר היטב לבחורים.

הלה, זכה רק לבן יחיד, יוסי נקרא לו, שבאותה תקופה היה בחור ישיבה מבוגר.

באחד הבקרים יצא האבא מהבית וגילה לתדהמתו שרכבו לא נמצא בחניה.

עודו המום מן הגניבה לאור הירח, עלה בדעתו לעלות הביתה ולבדוק פרט נוסף, ואז גילה שהמפתח הרזרבי נעלם אף הוא.

מחשבה טורדנית התגנבה למוחו, שמא יוסי יקירו, שלמד לאחרונה נהיגה, ידו במעל.

הוא הרים טלפון למשגיח התורן בישיבה ובקש לשוחח עם בנו. המשגיח לא הצליח לאתר את הבן בישיבה, וגם שמע מהחברים בפנימיה כי יוסי נעדר מהישיבה כבר מאמצע הלילה.

בתוך מספר דקות נפתח מסע החיפוש. לבו של האב הוביל אותו לכביש מעוגל ופתלתל לא הרחק מהבית.

הוא צדק.

לבו צנח כשהבחין בשברי רכבו המפוזרים בתוך הוואדי.

יוסי ז"ל נח שם מנוחת עולמים.

בתוך מספר שעות נחשף הסיפור המלא, שהצליח לזעזע אותי, כפי ששום דבר לא זעזע אותי לאחרונה.

באותו בוקר, חברו הקרוב של יוסי - מאיר, חילץ את עצמו מהמיטה בכוח, בשעה מאוחרת מאוד.

כשהבשורה הנוראה הגיעה לישיבה, כולם הפנו את עיניהם למאיר, שעמד וגמגם שברי מילים. ברור היה לכולם שמאיר יודע משהו שכל האחרים לא יודעים.

בתוך שעה קצרה התקיים בירור מעמיק, והתברר כי מאיר היה שותפו של יוסי בתכנון המסע, והיה שם יחד איתו בדרכו האחרונה.

בשעה ארבע לפנות בוקר, כך התברר, סטה הרכב מהכביש והידרדר לוואדי. הרכב ספג פגיעה קשה בצד הנהג, אך מאיר שישב בצד הימני הצליח להיחלץ מהרכב, לטפס במעלה הוואדי ולהגיע לכביש בריא ושלם.

מתוך פחדו הנורא שמא יתגלה חלקו האפל בפרשה, חזר מאיר רגלית לישיבה, נכנס בשקט למיטתו, וקיווה להעלים לנצח את חלקו בסיפור.

הדו"ח הרשמי של אנשי ההצלה סיפר את הסיפור המחריד של התאונה.

התברר, כי יוסי לא נפגע כלל בראשו או בלבו. הפגיעה היחידה היתה חתך גדול שנפער בבטנו, וע"פ ההערכה הרפואית ברור היה כי יוסי ז"ל היה עדיין בחיים במשך מספר שעות אחרי התאונה, בהן אפשר היה להציל אותו ולהשאיר אותו בארץ החיים, יחד עם אביו ואמו.

יוסי נפטר מאיבוד דם.

מדויק יותר: יוסי נפטר בגלל השתיקה של מאיר, חברו הטוב ביותר.

*

הבחורים שהשתתפו בסדנה, הכירו את החלק הראשון של הסיפור, של בחור הישיבה מהשכונה שנהרג לפני כמה שנים כשנהג ברכב אביו.

הם ידעו אפילו להוסיף שהאבא, ששיכל את בנו יחידו, חלה קשות שנתיים לאחר מכן ונפטר.

אך את החלק השני, על חלקו של מאיר חברו בסיפור, לא ידעו.

הם ישבו בהלם ועיכלו את משמעות הסיפור.

ואז שברתי את הדממה הכבדה, ושאלתי אותם שאלה פשוטה:

"מה לדעתכם היה גורם למאיר להתקשר מיד אחרי התאונה לאביו או למשגיח, לספר את הסיפור ולבקש עזרה דחופה?"

כלומר: מה ציפה מאיר לשמוע ולהרגיש מהסמכות שעליו, שהיה גורם לו לא לפחד והיה מביא אותו לספר, באותו רגע קריטי, על מה שקרה?

עברתי על פני שלושים בחורים, אחד אחד, ונדהמתי לשמוע את התשובות.

מתוך שלושים בחורים, עשרים וששה בחורים ענו תשובה דומה.

כל אחד בסגנונו. כל אחד במילים אחרות. אבל התשובה היתה אותה תשובה, עם משמעות אחת ויחידה:

"מאיר ציפה שלא יענישו אותו".

אתם קולטים?

מילוי הציפיה המינמלית של מאיר - הצורך שלו בתחושת הבטחון שיקבלו את הווידוי שלו, יבינו אותו, ולא יענישו אותו - זה מה שהיה יכול למנוע את מותו של יוסי, את מחלתו ומותו של אביו לאחר מכן, את צערה העמוק והבלתי-ניתן לניחום של האלמנה והאם השכולה, ואת העובדה המחרידה שלשלושה אנשים בעולם כבר לא יהיה דור המשך לעולם.

*

אתם מכירים אותי כמי שכותב לפעמים גם סיפורים שלא היו במציאות... ואולי אתם לא בטוחים באמיתות הסיפור הזה.

אז אני מרגיש חובה להצהיר בפניכם שהסיפור הזה אמיתי, במלואו.

הסדנה, הראש-ישיבה, הסיפור, ההיכרות של הבחורים עם הסיפור, והתגובות שלהם.

ומאז אותו מפגש אני מוצף במחשבות.

פתאום אני מבין עוד יותר עד כמה נמוכה הציפייה של הילדים שלנו מאיתנו, כהורים ומחנכים, ועל אף זאת, במקרים רבים הם לא מקבלים את המענה מצדנו.

לא תמיד הם מרגישים בטוחים שהציפיה שלהם מאיתנו תתממש, ובגלל זה יכול מאוד להיות שהם לא מספרים לנו המון דברים.

הם לא מספרים לנו כשהם עומדים מול ניסיון קשה.

הם לא מספרים לנו כשמשהו קורה להם, והם לא מבינים איך ולמה זה קורה להם.

הם לא מספרים לנו כשהם נפלו לחטא ולא יודעים איך להיחלץ ממנו.

הם לא מספרים לנו כשברגע חלש הם נגררו אחר חבר לא טוב, ועכשיו לא מצליחים להתפטר ממנו.

הם לא מספרים לנו כשמשהו רע מאוד קורה להם, בגלל שיש להם תחושת אשמה שאולי יש להם חלק בדבר הרע הזה שקורה להם.

ובכל פעם שהם מסתירים מאיתנו מידע חיוני כזה, משהו נוסף עלול 'למות' אצלם, ח"ו.

*

לאחר תשע עשרה שנים בהם אני עוסק בתחום החינוך, כר"מ בישיבה, כמנהל חיידר, וככותב מאמרים וסיפורים חינוכיים, אני יכול לומר בוודאות גדולה, שלפעמים, כל מה שצריך כדי לתת את הביטחון לילד שלך, זה לשדר לו את המסר הזה:

"ילדי יקירי,
מה שרק יהיה איתך, תמיד תרגיש חופשי לפנות אלי.
אני מבטיח לך בלי"נ, שאף פעם לא אאשים אותך.
תמיד אבין אותך, ותמיד אעניק לך את כל התמיכה שבעולם".

לא. הוא לא מצפה שתמיד נצדיק את המעשה שלו.

הוא גם לא חושב שבכל מצב שהוא, נסכים איתו.

אבל הוא כן מצפה בכל נפשו שאף פעם לא נהיה נגדו. שתמיד פשוט נהיה איתו!

תחושת הבטחון הזו עשויה לשנות לו את החיים, ולהעניק לו (ואולי גם לחבר שלו) את המתנה הגדולה ביותר של החיים.

*

ובכן, מה שאני רוצה לבקש ממכם, זה דבר אחד בלבד.

תעבירו את המייל הזה לכמה שיותר אנשים.

זה מסר חשוב וחיוני מדי מכדי שתשאירו אותו רק לעצמכם...

תשתפו את המסר הזה עם כמה שיותר אנשים שהם ובני משפחותיהם (והחברים שלהם) חשובים לכם.

ועוד משהו (שאני כותב במיוחד לכל אלו שקיבלו את המייל הזה לא-ממני).

לאחרונה כתבתי מאמר הדרכה בנושא החיוני והקריטי הזה, עם טיפים מעשיים וברורים איך לדבר עם הילדים בנושא הזה ולהעניק להם את התחושה החיונית כל כך.

כדי לקבל את חוברת ההדרכה במייל (ללא תשלום, כמובן), החזירו לי מייל או שלחו הודעה לכתובת הדוא"ל שלי: shinyud10@.

לחילופין, פשוט לחצו כאן.

יחזקאל שובקס
דובדבן
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 78
הצטרף: 09 יולי 2017, 21:22
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי אחד ויחיד » 13 יולי 2017, 15:31

סיפור מדהים ומסר השכל בחיקו
1221 איחוד הצלה, ראשונים להציל חיים.
סמל אישי של המשתמש
אחד ויחיד
 
הודעות: 4048
הצטרף: 15 דצמבר 2016, 20:26
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי אבן הפינה » 13 יולי 2017, 16:11

דובדבן כתב:
כדי לקבל את חוברת ההדרכה במייל (ללא תשלום, כמובן), החזירו לי מייל או שלחו הודעה לכתובת הדוא"ל שלי: shinyud10@.

לחילופין, פשוט לחצו כאן.


נא לכתוב כאן כתובת מייל מדוייקת
תודה רבה
הייתה לראש פינה
סמל אישי של המשתמש
אבן הפינה
 
הודעות: 946
הצטרף: 06 ינואר 2015, 18:29
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי דובדבן » 13 יולי 2017, 16:14

לא ברור למה בהודעה המקורית ההעתקה לא בוצעה כהלכה...
הנה: shinyud10@.

ניסיתי שוב ואין אפשרות
הכתובת היא shinyud10 בג'ימייל
דובדבן
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 78
הצטרף: 09 יולי 2017, 21:22
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי ברי עדיף » 14 יולי 2017, 00:42

זה אשכול חשוב מאוד
מלא מסר
חובה לכל אב ואם
ברי עדיף
 
הודעות: 655
הצטרף: 03 יולי 2015, 00:47
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי דובדבן » 02 אוגוסט 2017, 14:47

ויש גם המשך...

קרוב לשלושת אלפי(!) אנשים פנו אלי וביקשו לקבל את חוברת ההדרכה המיוחדת שכתבתי להורים.

(אם עדיין אין לכם אותה, זו ההזדמנות שלכם לקבל אותה, ללא תשלום, באמצעות פניה לכתובת המייל שלי:shinyud10@. )

הפניות הגיעו מכל רחבי ארצנו, אך גם מלונדון, אנטוורפן, פריז, ארגנטינה, ניו-יורק, טורונטו ועוד.. פנו מורים וראשי ישיבות, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים, אך בעיקר - המון אבות ואימהות.

אנשים סיפרו עד כמה המייל נגע ללבם, עד כמה המסר בסיפור הזה חולל בהם מהפכה אדירה וגרם להם לחשב מסלול מחדש, ועד כמה הוא העמיק בהם את ההבנה של הצורך להעניק לילדים את תחושת הבטחון, שתמיד, תמיד הם יהיו איתם, ולא נגדם, ושתמיד הלב שלהם יהיה פתוח בשבילם, באהבה גדולה שאינה תלויה בשום דבר.

פתאום אנשים הבינו עד כמה הילדים כמהים לשמוע מהם משפטים כמו: תמיד אבין אותך. תמיד אעמוד לצדך כדי לעזור לך.

וכשהילדים שמעו את זה, הסיפורים התחילו לזרום.

קיבלתי מאות תגובות מרגשות, וביניהם כמה וכמה סיפורים מרטיטי לב. את אחד מהם אני מרגיש חובה להציג בפניכם, ותיכף גם תבינו למה.

שלום הרב שובקס.

הסיפור שלך באמת טלטל את הלב שלי.

בגיל שלושים ותשע נתת לי להבין שבמשך שנים חייתי בתוך טעות איומה.

לפני כמה חודשים, לקראת סוף החורף, קיבלתי שיחת טלפון מבהילה מהמשגיח בישיבה של הבן שלי.

הוא סיפר לי שפתאום נודע לו שהבן שלי לא ישן בישיבה במשך שני לילות.

"איפה הוא כן ישן, אתה שואל?"

ובכן, לילה אחד הוא ישן על כיסא בכותל המערבי, ולילה שני... על ספסל ביער ירושלים!

התברר, כי הבן שלי חווה התעללות אכזרית מצד קבוצת חברים בפנימייה. הם ירדו לחייו בצורה זוועתית, והוא לא סיפר כלום לאף אחד. אך בלילה אחד, כשכבר לא היה יכול לסבול יותר – הוא פשוט הודיע שהוא הולך הביתה, וברח מהישיבה.

הביתה הוא לא הלך. הוא נסע לכותל, שם העביר לילה טרוף שינה בישיבה על כסא תחת קור ירושלמי עז.

למחרת בבוקר הוא חזר לישיבה כאילו כלום לא היה, ובלילה התכוון שוב לשחזר את מעשה ליל האתמול, בכותל המערבי.

אך כשהגיע לכותל בלילה ראה מרחוק מכר מהשכונה שלנו, ובאותו רגע הסתובב והסתלק מהמקום. את אותו לילה הוא העביר ביער ירושלים ליד צובה, בחושך מוחלט ותחת פחד אימים!

טראומת הלילה ביער שכנעה אותו שעדיף כבר לסבול מהחברים בישיבה מאשר להיות מסויט ולבד ביער חשוך.

כשנודע הסיפור למשגיח, מיהר לשתף אותי במה שקרה לבן שלי.

עוד באותו יום הגעתי לישיבה ויצאתי עם בני לטיול רגלי ולשיחה ארוכה, במהלכה סיפר לי על מה שקורה לו.

אודה ואתוודה. כמה שהצטערתי לשמוע את הסיפור הנוראי שלו, הוא גרם לי לשמחה קטנה ולצביטת גאווה בלב.

כשניסיתי להבין למה הוא לא שיתף אותי בדברים הקשים שעברו עליו, הוא אמר לי: "אבא, לא סיפרתי לך כלום, כי לא רציתי לגרום לך צער".

לא הייתי יכול להימלט מהמחשבה על הבן היקר והאוהב שלי, שכל מה שעמד לו בראש, הוא לא לצער את הוריו. איזה ילד צדיק יש לי, שמוכן לסבול עד כדי כך ובלבד לקיים בהידור מצוות כיבוד אב ואם, כמעשה דמא בן נתינה בשעתו.

במבט לאחור, אני נדהם מעצמי שהמילים שלו לא חבטו בי, לא עצרו אותי ולא הדליקו אצלי נורות אדומות מהבהבות... במקום זה שמחתי בחלקי ובילד המחונך והצדיק שלי.

בשבוע האחרון, מאז המייל המטלטל שלך, הכל התהפך לי.

קראתי את הסיפור שכתבת, ועוד לפני שסיימתי, הגרון שלי נשנק והעיניים שלי התמלאו דמעות.

פתאום, בבת אחת, חבטה בי התובנה, עד כמה אני אטום! עד כמה הילד שלי מרגיש מרוחק ממני!

אני ישן במיטה, על מזרון וכרית נוחה, תחת שמיכת פוך עבה, והבחור הצעיר שלי יושב בתוך מעיל, לופת בידיו הקפואות ספסל עץ קר ביער ענק, מפחד מהצללים ומהקולות שמסביב – ולרגע הוא לא מעלה בדעתו לפנות אלי, 'כדי שלא לגרום לי צער'!

רבונו של עולם! הרי אני האבא של הילד הזה! ואם הילד הזה סובל, אני הרי סובל הרבה יותר! ואם הוא לא מספר לי את מה שעובר עליו – אני מתייסר עוד יותר!

והרי זה בדיוק התפקיד שלי כאבא, להיות בשבילו כשצריך, להיות לו אוזן קשבת, ולעזור לו בכל מצב!

ואם הבן שלי לא מרגיש את זה. אם הוא חושב שהוא יצער אותי בזה שאדע מה עובר עליו – זה הרי סימן מובהק שהוא מרגיש שבלב שלי אין מקום עבורו!

שהכרית שלי יותר חשובה לי מהספסל הקר שלו.

שהנוחות שלי יותר חשובה לי מהסבל שלו.

יומיים התהלכתי סהרורי.

לא סלחתי לעצמי שכל כך אטום הייתי.

ומה ששבר אותי יותר מהכל, זו המחשבה שהבן שלי סבל כל כך הרבה, בבדידות נוראה כל כך, ואני עוד הסתובבתי בתחושה טובה שהבן שלי מחונך וצדיק, ומהדר במצוות 'כיבוד אב'...

היום בבוקר קמתי, והחלטתי שאני לא יכול להמשיך ככה יותר.

בלי הרבה מחשבה הגעתי הבוקר לישיבה, קראתי לבן שלי ויצאתי איתו לשיחה.

בתוך הדברים, פשוט התיישבתי מולו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו את המילים הבאות:

אבריימי, אני רוצה שתדע, שכאבא מאוד קשה לי לדעת שהילד שלי סובל, אך הרבה יותר קשה לי לדעת שהילד שלי סובל והוא לבד...

גם אם קשה לאבא לשהות עם ילדו בבית-החולים ולראות אותו מתייסר, עוד יותר קשה לו לישון אז במיטה בבית ולדעת שהילד שלו סובל לבד.

אבריימי, אני פשוט מבקש ממך שתשתף אותי בכל מה שעובר עליך, גם דברים קשים שאתה בטוח שמאוד אצטער לשמוע אותם.

השתתקתי.

הבן שלי היה המום.

הוא לא שמע ממני אף פעם מילים כאלו, וברגע הראשון לא ידע איך להגיב.

עכשיו, כשכבר הייתי מוכן להיות איתו בסבל שלו, ידעתי היטב לזהות למפרע עד כמה נשך שפתיים עד היום, עד כמה לא שיתף אותנו במה שעבר עליו, עד כמה הוא היה פשוט לבד, ועד כמה הבדידות הזו פצעה אותו.

ומהר מאוד התברר עד כמה.

לא עברה דקה תמימה, והסכר נפרץ.

הוא דיבר ללא הפוגה. במשך שעה ארוכה הוא סיפר על הכל, ואני רק ישבתי והקשבתי, והקשבתי, והקשבתי... ובתוך דקות ספורות הדמעות התחילו לזלוג על פניי, והצטרפו לבכי המטלטל שלו. לא היה שייך אחרת.

כל מה שחשבתי שאני יודע עליו, התגמד לעומת מה ששמעתי ממנו. לראשונה בחיי, רק אחרי שבאמת הייתי מוכן לשמוע, התוודעתי באמת למה שעובר עליו.

את התחושה שהיתה לשנינו בסוף השיחה – אני לא יכול לתאר לך במילים.

היתה שם פתיחות טהורה, הבנה אינסופית, קבלה מוחלטת, ואהבה גדולה מאוד.

היום בבוקר, אני והבן שלי פתחנו דף חדש בחיינו. דף חלק, טהור ופתוח.

הרב שובקס היקר, אני לא יודע עד איפה הגיע המייל שלך ומה זה עשה לאנשים.

אבל אני יכול לומר לך, שאת הבן שלי (ואת שאר הילדים שלי) – הוא הציל!

לא נשאר לי אלא לכעוס למה שלחת את המייל החשוב הזה רק עכשיו...



כמה מרטיט!

כמה מרגש לגלות מה קבלה אמיתית ופתיחות של הורים לילדים מסוגלות לחולל.



הורים יקרים!

הבאתי את הסיפור הזה (בשינויי עריכה, בלי לנגוע בפרטי הסיפור עצמו), בעיקר כדי שנראה יחד כמה זה פשוט! כמה זה עובד! וכמה זה יכול לחולל מהפכה, ובמהירות רבה מאוד!

המסר החשוב הזה, שהועבר בשבועיים האחרונים בקרב אלפי משפחות, הוא הצעד הראשון להענקת הבטחון הרגשי שהילדים שלנו כה זקוקים לו.

יחד עם זאת, מתוך כל התגובות הרבות שהגיעו אלי, הבנתי שקיים ביקוש עצום למענה רחב הרבה יותר לנושא החיוני הזה.

בשנים האחרונות אני מוסר סדנאות 'פתח לו' למורים ולמחנכים, בהם אני מעביר כלים מעשיים שעל ידיהם מגיעים המשתתפים לרמת פתיחות רגשית גבוהה עם עצמם ועם תלמידיהם, מה שעוזר להם לבנות עם התלמידים קשר של אמון, קשר של בניה, וקשר בטוח שמאפשר לילדים ולנערים לפתוח את הלב, לשתף, לבקש ולקבל תמיכה כשהם זקוקים לה.

בשבועיים האחרונים הבנתי עד כמה סדנאות ומפגשים כאלו חשובים דווקא להורים! לאבות ואמהות של ילדים, שיותר מכל אחד ואחת בעולם, רוצים להעניק לילדים שלהם את הביטחון הרגשי החיוני כל כך.

לאור זאת, אני שוקד בימים אלו על תוכנית מעשית של פתיחת סדנאות להורים, שבהן נוכל ללמוד איך לפתח את הקשר עם ילדינו בצורה נכונה ולהביא אותו לרמת פתיחות גבוהה, שבה אנחנו נהפוך לכתובת הראשונה אצל ילדינו!

עקבו אחר המיילים וצפו לעדכוני המשך...



יקיריי.

אם הקדשתם את הזמן היקר שלכם עבור המייל הזה והגעתם עד לכאן, זה אומר שאתם הורים שאיכפת לכם מילדיכם...

תודה לכם על כך.

ותודה שהבאתם את המסר החיוני הזה לרבבות אנשים.



הרבה מאוד נחת!

יחזקאל שובקס
דובדבן
 
{ AUTHOR_TOPIC }
הודעות: 78
הצטרף: 09 יולי 2017, 21:22
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי גאליציינער » 02 אוגוסט 2017, 15:04

יפה מאוד.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא
סמל אישי של המשתמש
גאליציינער
 
הודעות: 6158
הצטרף: 21 מרץ 2016, 14:54
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

Re: הורים ומחנכים קחו אל לבכם!

הודעה שלא נקראהעל ידי יאיר » 02 אוגוסט 2017, 23:57

יישר כח!
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!
סמל אישי של המשתמש
יאיר
מנהל ראשי
 
הודעות: 14290
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב


חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־87 אורחים