סיפור לפרשת פנחס

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

המנהלים: יאיר, אחד

סיפור לפרשת פנחס

הודעה שלא נקראהעל ידי דורדעה » 05 יולי 2018, 20:53

בפרשת השבוע אחרי שפנחס הרג את זמרי כתוב "הנני נותן לו את בריתי שלום" וברש"י "בדין הוא שיטול שכרו."

פעם בקשו מהגאון הצדיק, ר׳ אליה לופיאן זצ״ל, לתת שיחת חיזוק לבחורים בישיבת פונוביז. ר׳ אליה נענה בשמחה, וסיפר מעשה שהיה: ״לפני כמה דורות, העלילו הגויים עלילות דם, בו האשימו שיהודים שוחטים ילדים גויים ומשתמשים בדמם לאפיית המצות לחג הפסח. והנה, בשנת 1696 בעיירת פוזנא, שבו התגוררו מעל 30,000 יהודים, מצאו בערב פסח גופת ילד גוי הרוג בחצרו של ראש הקהל ר' שמעון וואלף.
השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים, ונשמעו צעקות בעיר ״מוות ליהודים! מוות ליהודים!" הגויים, צמאי הדם, יצאו בהפגנות מול ביתו של ג'ון סבוסקי, מושל העיר, בדרישה שיוציא להורג את כל היהודים. המושל סבוסקי שהיה אדם הגון פנה אל הקהל הזועם ושאלם: ״מניין לכם כי הילד נהרג ע״י היהודים, אולי הוא מת בדרך אחרת?" ההמון שנכח במקום החל להסביר למושל כי אם הגופה נמצאה בחצרו של וואלף, זה הוכחה חותכת כי וואלף אחראי למותו.

המושל חשב מעט ואז הכריז : ״עלה במוחי רעיון מבריק כיצד נבדוק מי הרג את הילד. ברשותי, כלב גישוש מיוחד, המתמחה בזיהוי גופים ועצמים. נביא את הכלב שיריח את דמו של הילד, ונבדוק לאן ילך למצוא את שאר דמו. אם הכלב יכנס לתוך ביתו של וואלף, אגרש את כל הקהילה היהודית שבעיר, ואת משפחת וואלף נוציא להורג, אך אם הכלב יריח את הדם ואחר כך ילך למקום אחר, סימן שהיהודים חפים מפשע, ולא אעשה להם דבר."

הקהילה היהודית נבהלה עד מאד – כלב הגישוש, הוא זה שיחרוץ את גורלם, ויקבע לחיים או למוות את משפחת וואלף? מיד התכנסו לבתי הכניסות והחלו לזעוק לה׳ שייתן בלב הכלב לא להיכנס לביתו של וואלף, שהרי גם אם הכלב יכנס בטעות לביתו, דינם למוות.

הכלב הובא ברוב פאר והדר לחצרו של וואלף כשנוכחו שם המושל סבוסקי, שרי הממשלה ונציגי היהודים והגויים שהגיעו לחזות במעמד הגורלי, שם היה מונח גופת הילד, והחל להריח את גופו. כולם נעמדו לראות להיכן מועדות פניו. הכלב הריח שוב ושוב את גופת הילד וכולם היו במתח נוראי. "נו? לאן יפנה? ומה יעשה?" עד שבסוף, סיים הכלב להריח את המת ויצא מהחצר הישר אל חצר גוי צורר היהודים בשם אלכס דודה, וליהודים היתה אורה ושמחה.

״כעת ארצה לשאול אתכם שאלה״, פנה ר' אליה לבחורים המרותקים ״אמרו לי, האם הכלב הזה, אשר בזכותו ניצלו הקהילה היהודית, יקבל שכר על כך בשמיים?" שקט שרר באולם, ואז זעק ר׳ אליה ואמר: ״דעו לכם, כי הכלב הזה שהציל חיים של יהודים רבים - לא יקבל שכר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואם תשאלו - מדוע? הרי הוא עשה מעשה גדול ונורא? התשובה היא נוראה!! מפני שהוא לא בחר כלל לעשות זאת מעצמו, זהו הטבע שלו, לזהות את מקור הדם. ככה לימדו אותו מגיל אפס. הוא מאולף ללכת אחר הרח, הוא אינו יכול להתנגד לכך ואין לו דרך אחרת. ולכן אין שום שכר!״. ואז ניגן ר׳ אליה בקולו ואמר: ״אז תארו לכם שיהודי יגיע לשמיים אחרי 120 ויראו לו איך הוא קם בבוקר וניגש כמו רובוט ליטול ידיים, ומברך ברכות השחר כי כך אילפו אותו מגיל אפס, ואז הוא מניח תפילין ורץ לבית הכנסת, אך הכל נעשה בטבעיות ללא שום לב וללא שום כוונה או מחשבה, כי כך חינכו אותו. ׳מצוות אנשים מלומדה׳. אמרו לי אתם: האם מגיע לו בכלל שכר? או שדומה הוא לאותו בעל חי מאולף אשר הלך על פי טבעו?״, סיים ר׳ אליהו כשהוא מזעזע את הקהל הרחב. שהקב״ה משלם על כל שכר ומצווה שעושה היהודי אף בלא כוונה, אך היא איננה מגיע קרוב לקצה קצהו לזה העושה אותה בכוונה ומרצונו הטוב כדי להתקרב לה׳ ולעשות את רצונו, ולא בגלל שכך חינכו אותו בבית הוריו מגיל קטן.

לעילוי נשמת ר' נחום אריה טננבוים זצ"ל מייסד "ציר חמד", המרכז לזוגות מעוכבי ילדים בירושלים.

השבת "שבת מברכים מנחם אב" בגימטריא "ובנה אתה בקרוב בימינו בנין עולם"

א גוט שבת
דורדעה
 
הודעות: 19
הצטרף: 07 יוני 2018, 20:48
{ TOPIC_AUTHOR }
{ THANKS }: { THANKS_TIME }
{ THANKED }: ב

חזור אל חרדים לדעת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: סבא קשישא, פעמון זהב ורימון, שמחת החיים ו־108 אורחים